ישנן סדרות שמטרתן הבלעדית היא לבדר אותנו. סדרות מהנות מאד לצפיה אך לא מעוררות מחשבה רבה מעבר לכך. סדרות שנצפה בכמה פרקים שלהן לפני השינה כדי לפרוק את המתחים שנבנו לנו במהלך היום, אולי. “משחקי הכס” היא לא סדרה כזאת. “משחקי הכס” היא סדרה ששמה לעצמה את המטרה לטלטל אותנו רגשית, בזמן שאנחנו מלווים דמויות שונות ומגוונות במסעות לא פשוטים. הפרק השביעי של העונה מחזיר אותנו למקום הזה, בו הדמויות עוברות תהליכים פנימיים מורכבים, ולא רק מקדמות את העלילה.
הביקורת מכילה ספויילרים לפרקי העונה השישית של משחקי הכס
גיבורים ללא בית
דבר שמאפיין את הרוב המכריע של הדמויות בפרק, ולמעשה בסדרה כולה בשלב זה, זה שהן דמויות שאין להן בית יותר. פרק שבע מדגיש זאת וסובב את המוטיב הזה כמעט באופן בלעדי. ג’יימי לאניסטר גורש מהמקום שבו הוא מרגיש בבית, לקח איתו את ברון שמוכן לסייע לו בתמורה לזה שג’יימי יסדר לו בית, וביחד הם צריכים לגרש את בלאקפיש מהבית שלו. אריה סטארק רוצה לחזור הביתה, והבית החדש שלה חוזר לנקום בה על זה, וג’ון סנואו יחד עם סאנסה מנסים לשכנע את העולם שהבית שלהם עוד לא אבד, אך ללא הצלחה יתרה.
בולטת במיוחד הופעתו של סנדור קלגיין, שחזרתו לא מפתיעה מדי. אחרי הכל, דמויות כמו “הכלב” לא מתות מחוץ למסך, וקוראי הספרים העירניים מודעים גם הם לרמזים לכך שסנדור שרד, גם אם הם לא היו רלוונטים לסדרה עד עכשיו. לאחר שאריה השאירה אותו למות בסוף העונה הרביעית, כהן של השבעה מצא אותו ואימץ אותו לקהילה שלו.
את האיש המסתורי עם העבר האפל ששמו “האח ריי” משחק איאן מקשיין (Ian McShane), שחקן מנוסה ועצמתי, ליהוק מעולה לתפקיד שהוא אמנם מאד קצר, אך עם משמעות אדירה. מעבר לכך שהאח ריי מספק לסנדור בית חדש ונותן לדמותו מקום להתפתח עצמאית, הוא גם נותן לנו, לצופים, אלטרנטיבה לדרור העליון. אם עד עכשיו הדרור העליון, המשוחק במיומנות רבה על ידי ג’ונת’ן פרייס (Jonathan Pryce), עשה רושם של אדם כנה ואמיתי, שמחפש את טובת הכלל מעד לכל, כאשר מעמידים אותו לצד האח ריי הוא נראה לפתע כפנאט, שמתיימר לדעת את רצונם של האלים על סמך הבושה האישית שלו. ובעוד שהדרור העליון מפצה על בושה שנגרמה משנים של הוללות בכך שהוא מכריח את כולם סביבו להיות צנועים, האח ריי מפצה על רצח וביזה בכך שהוא הופך את העולם למקום יפה ונעים יותר לחיות בו.
מתוך “משחקי הכס”: עונה 6, פרק 7 (קרדיט: HBO)
אך כמו שרמזי אמר כבר פעם לצופים, “אם אתם חושבים שיהיה לזה סוף טוב, לא הייתם עריניים במיוחד”. מקשיין גורם לנו להעריך את דמותו בקלות, ומספר סצנות ספורות אנו מתחילים לכבד ולאהוב אותו כדמות אבהית, אולי אפילו אח, אלטרנטיבה לאח הביולוגי שסנדור שנא תמיד, ושהיה המקור לכל הסבל שלו.
ובעוד שמוות של אנשים טובים הוא לעתים מניפולציה זולה להתפתחות של דמות, לא כך הדבר במקרה של סנדור. לאחר שמצא את מקומו בעולם של שקט ושלווה, הרצח הברוטלי של הקהילה של האח ריי תלש את “הכלב” חזרה למציאות העגומה של ווסטרוז. סנדור קליגיין הפך מדמות מלווה לגיבור בזכות עצמו, מלאך נקם אכזרי שלא יעצור עד שלא יטהר את הממלכה מהאנשים הרעים והאלימים שבה.
מתוך “משחקי הכס”: עונה 6, פרק 7 (קרדיט: HBO)
בין אם המקורות שלכם הם שייקספיר או טרנטינו, ברור לכל שהנוקם לא ישרוד את נקמתו. אך אולי, רק אולי, יוכל סנדור קליגיין להתעמת סופית עם אחיו גרגור, כעת מפלצת כלפי חוץ ולא רק מבפנים, ולתת לעצמו, ולנו, סגירת מעגל משמעותית מתישהו במהלך העונה הבאה.
בעונה הזאת סנדור ימצא את עצמו נוקם ב”אחווה ללא דגלים”, הופעה יוצאת דופן נוספת בפרק זה. האחווה כבר הוצגה לנו בעבר, במהלך מסעותיהם של אריה וסנדור, והם היו, לכל הדעות, “החבר’ה הטובים”. נלחמים בלאניסטרים לוחמת גרילה בשם המלך רוברט והלורד סטארק המנוחים, הם הוצגו כאנשים שמאמינים בצדק ומגנים על החלשים מפני הלורדים. אך עבר זמן מה מאז, וכנופיה עם חרבות היא בסופו של דבר סתם עוד כנופיה, כי אי אפשר לחיות מהחרב אל היד אל הפה ולשמור על ערכים אנושיים.
מתוך “משחקי הכס”: עונה 6, פרק 7 (קרדיט: HBO)
גם החזרה של ברון לתמונה היא מחזה די משמח. בעוד שמסעות ג’יימי וברון בארץ דורן הדרומית היו קו עלילה מצועצע ומטופש, הם גיבשו את שני הלוחמים כצמד די מוצלח על המסך, וכעת הם שוב איפה ששניהם הכי טובים – בלי בית וללא שום שורשים. במעלה המלך (King’s Landing) ג’יימי היה אחת הדמויות המאוסות ביותר, מיותר לחלוטין וללא שום הצדקה לזמן המסך שהוא קיבל מעבר לתנאים של החוזה של ניקולאי קוסטר-וולדאו (Nikolaj Coster-Waldau) המשחק אותו.
כאן, בשטח, עם צבא של חיילי לאניסטר מאחוריו וברון לימינו, ג’יימי חוזר למצב מלחמה, המצב הטבעי שלו, והמצב בו הדמות שלו התחילה להתפתח לפני מספר עונות עד לעצירה פתאומית, פיתוח שמתחיל לחזור עכשיו בהדרגה, כאשר הוא ניצב מול בלאקפיש אותו הוא מכבד, ולצד בית פריי הנלעג לחלוטין.
בזירה הצפונית, ג’ון סנואו אכן נתקל בבעיה בתהליך גיוס הפראים למלחמה, אך האנשים החופשיים הצטרפו למלחמתו די מהר בסך הכל. מה שיצר בעיות חמורות הם הבתים הצפוניים האחרים דווקא, שרובם המכריע סירב בתוקף להלחם לצד העמים עליהם הם שמעו סיפורי בלהות מינקותם. מי שלא נרתעה מכך היא ליידי ליאנה מורמונט הצעירה, תוספת מקסימה לקאסט שמצליחה להעלות חיוך על השפתיים מבלי להוציא אותנו מהאווירה הקודרת של מצב הביש של ג’ון וסאנסה, ובתקווה נראה ממנה עוד.
בנייה איטית כמו שצריך
אם שאר העונה התאפיינה בעיקר בהבטחות לא מקויימות, הפרק החדש מצליח לעורר בנו עניין ורגש כבר בשלב ההבטחה. גם פה, כמו בפרקים קודמים, היו רק התחלות – אריה נפצעה בבטנה, ואיננו יודעים כיצד היא תטפל בזה. סאנסה שלחה מכתב, כנראה ללורד בייליש, אך מתי הוא יקבל אותו? ג’יימי התבצר מול נהרן (Riverrun), ותכניותיו עוד לא ברורות, וסנדור הרים את הגרזן ויצא למסע הרג שעדיין לא התחיל.
מתוך “משחקי הכס”: עונה 6, פרק 7 (קרדיט: HBO)
ובכל זאת, התהליכים הפנימיים שהדמויות עברו בפרק היו מיוחדים ומרתקים, ובמקום להשאיר אותנו עם טעם רע בפה קיבלנו מנת “משחקי הכס” גדושה ועסיסית. אנו אכן חוששים לשלומה של אריה, ותוהים איך היא תנצל, והאם תיאון גרייג’וי יהיה מעורב בכך? לורד בייליש ודאי יגיע, אך האם יגיע בתחילת הקרב, או שיבוא לקראת סופו, כמו גנדלף והרוהירים, בזמן שהמחנה של סנואו יתחיל להתפרק? מה תכניותיו של ג’יימי, וכמה הן יהיו שונות ממה שהתרחש כבר בספרים באותה מערכה, ומה עומד מאחורי ההתדרדרות המוסרית של “האחווה ללא דגלים”, שהולכת לחוש את נחת גרזנו של כלב נאמן ששוב איבד אדון, ואדון אהוב מאד הפעם?
השאלות הללו תלויות באוויר בתום הפרק, אך הן לא מעייפות או מיאשות, אלא מעוררות בנו צמא ורצון לראות עוד מזה. לפי הקדימון ששוחרר לפרק הבא, נראה שנזכה לראות את מסע הנקמה של סנדור מתחיל כבר בקרוב, ובמעלה המלך סוף סוף תחשוף סרסיי את השיניים. בינתיים, בארצות הנהר, ג’יימי ובריאן יפגשו פעם נוספת, כנראה כשג’ון וסאנסה יבואו לגייס את כוחות טאלי לשירותיהם. החורף הגיע, והוא לוהט מהרגיל.