לפני שנתיים העלתה נטפליקס את חידוש הלייב אקשן שלה לסדרת האנימה האהובה “קאובוי ביבופ”, אשר לא הצליח לכבוש את לבבות הקהל ובוטל אחרי עונה אחת. נראה כי החוויה השלילית לא השפיעה על נטפליקס וכעת היא מנסה שוב, הפעם עם סדרה גדולה פי כמה מונים – “ואן פיס” (One Piece).
בניגוד ל”קאובוי ביבופ” היפנית המקורית שגם רצה רק במשך עונה אחת של 26 פרקים, “ואן פיס” היא חיה אחרת לגמרי. ספרי המנגה שלה החלו לצאת לאור בשנת 1997 ושברו את שיא הגינס למספר העותקים שפורסמו על ידי סופר אחד, עם חצי מיליארד עותקים. סדרת האנימציה שמבוססת עליה שהחלה בשנת 1999 עדיין רצה כיום ומונה למעלה מאלף פרקים.
אם כך, אין ספק שנטפליקס לקחה על עצמה משימה כמעט בלתי אפשרית. כיצד לעבד ללייב-אקשן סדרה כה אהובה ורחבת יריעה בצורה שלא תאכזב את עשרות מיליוני מעריציה? ובכן, עוד בניגוד ל”קאובוי ביבופ” שהייתה נאמנה במיוחד למקור, נראה כי הפעם נטפליקס הרשתה לעצמה לקחת קצת יותר חופש ולהתאים את הסדרה לקהל יותר אמריקני.
ואן פיס – העלילה
הסדרה מתחילה עם הוצאתו להורג של מלך הפיראטים גולד רוג’ר, אשר ברגעיו האחרונים שולח את כל הימאים השומעים אותו לחפש אחר אוצר נחבא המכונה “ואן פיס”. ההבטחה שלו לעושר וכח מתחילה עידן חדש של פיראטים, כאשר כל אחד רוצה לצאת לים ולמצוא את האוצר בעצמו.
22 שנה לאחר מכן, אנו עוקבים אחר הנער מאנקי די לופי, שמשוכנע כי הוא הולך להיות האחד שימשיך את דרכו של רוג’ר, אך ימלוך בנחמדות וטוב לב. כדי להגשים את המשאלה, הוא מגייס לצוות הפיראטים שלו את הלוחם המיומן זורו והנווטת הגנבת נאמי, ויחד השלושה יוצאים להרפתקה אל עבר קו הגבול הימי שמעבר אליו יימצא האוצר.
אותו מסע בכובע קש אחר
בצפייה בסדרה החדשה מיד ניתן להבחין בשינוי הגדול ביותר שביצעה נטפליקס מהיצירה המקורית. “ואן פיס” היפנית הינה קומדיה מהירה וקלילה עם רוח שטות ילדית שטומנת בחובה רגעים דרמטיים, נוגים ומכמירי לב. גרסת הלייב פנתה יותר לז’אנר דרמת האקשן, וההומור הייחודי של הסדרה כמעט ונזנח לחלוטין.
“ואן פיס” של נטפליקס מונה שמונה פרקים בני שעה, פורמט שמצליח בו זמנית להיות קצר מדי וארוך מדי. הפרקים עצמם ללא ספק ארוכים ונמתחים, ומאבדים את תחושת המסע המהנה של המקור.
קטעי הקומדיה המוגזמים של סדרת האנימציה ככל הנראה לא נמצאו מתאימים לגרסת בשר ודם, ומה שנותר היא סדרת הרפתקה מעט גנרית שמזכירה סדרות שכבר ראינו כמו “סוויט טות’: נער עם קרניים” והסדרות של מארוול בדיסני+.
מנגד, העונה הקצרצרה מאבדת גם את האימפקט הרחב יותר של הסדרה. במקור, “ואן פיס” בנויה מארקים ארוכים בהם הפרקים בני עשרים הדקות מתאגדים לכדי מסעות ייחודיים בהם הדמויות מתפתחות ולומדות לפני שהן ממשיכות לשלב הבא, בו יתקלו בכל פעם באיום גדול וחזק יותר.
כאן, הארקים מצומצמים לכדי פרק או שניים כל אחד, וההתפתחות אינה ניכרת בדמויות גם לאורך העונה כולה. רוב העונה מוקדשת לאיסוף הצוות, וכשזה סוף סוף נבנה, אנו כבר נמצאים בישורת האחרונה שמותירה אותנו בעיקר עם תקווה ליותר עניין בעונה הבאה.
צוות שמתקשה להתגבש
שינוי הז’אנר מהמקור בולט בעיקר בדמויות המשנה. הסדרה מתחילה עם הגיבור הראשי לופי, שמיד כובש אותנו וניצב כדמות מלבבת ומעוררת הזדהות. לופי הוא ילד חולמני ורעב שניחן בכוחות למתוח את גופו, ובאמת קשה מאוד שלא לאהוב אותו מהשניה הראשונה.
אך הכיפיות והקלילות של לופי רק מבליטים כמה הדמויות האחרות בסדרה סבלו מהחלפת הז’אנרים. מלבדו, נראה כי שאר הדמויות בעיקר משמשות על תקן אנשי המסע הרציניים והמבאסים, שלא משתפים איתו פעולה.
בעוד זורו הוא טיפוס שקט ומצוברח גם במקור, דמותה של נאמי חווה את השינוי המבאס ביותר בחידוש. מדמות משוגעת ומלאת כיף, נאמי מתדרדרת כאן למשביתת שמחות חסרת אישיות. מאחר והיא ניצבת כאישה היחידה בסדרה כולה, חבל לראות שלא נתפרה לה דמות יותר מעניינת ומושכת.
רוב הסצינות שלה מסתכמות בחוסר עניין להצטרף לצוות וגם כשהיא כן עימם, היא בעיקר זו שמגיעה בזמן שכולם נהנים כדי לומר “מספיק עם הבדיחות, בואו נהיה רציניים”.
עולם ששווה לחקור
על אף השינויים הרבים, “ואן פיס” משכילה להשאיר את הדבר שהכי עובד בעולם הסדרה והוא העולם עצמו. עידן הפיראטים מורכב משלל דמויות נפלאות ולוקיישנים מהממים.
ככל שהמסע ממשיך אנו נתקלים בפיראטים יצירתיים כמו הליצן באגי שלחלוטין גונב את ההצגה העונה, וכן דמויות נוספות שמצטרפות לצוות כמו אוסופ הצלף השקרן וסאנג’י השף הפלרטטן.
רוב הדמויות מגיעות עם סיפורי רקע שנחשפים בפלאשבקים, ואלו לחלוטין הקטעים הטובים ביותר בסדרה. כל קפיצה לעבר חושפת סיפור חכם ומרגש ששופך אור על ההווה.
במאי הסדרה עשו עבודה מעולה בהנגשת העולם הזה לקהל שפחות מתחבר לסדרת האנימה המקורית היכולה להיות תזזיתית וקולנית מדי, ובעיקר מכוונת לקהל צעיר יותר. בעוד החידוש עדיין נגיש לבני נוער, היוצרים מצא אומץ ללכת קצת יותר רחוק ולהראות יותר דם שלא נכח במקור.
השורה התחתונה – מה חשבנו על “ואן פיס”?
“ואן פיס” של נטפליקס לחלוטין עובדת ומספקת צפייה הרפתקנית ומהנה, בעיקר למי שלא מכיר את חומר המקור ולא עסוק בהשוואות.
על אף העלילה הדומה, היא תוצר שונה מאוד מהאנימה עליה מבוססת ועם יוצרים שעבדו פחות בקומדיה ויותר בסדרות כמו “אבודים” ופרויקטים של מארוול, נגזר עליה להרגיש מעט כמו יצירה אמריקאית משוכפלת שראינו בעבר.
ייתכן וחלוקה שונה לפרקים הייתה מסייעת לה להרגיש כמו מוצר מושלם לצפיית בינג’, בו אנו רוצים לקחת חלק במסע יחד עם הדמויות. אך הפרקים הארוכים והנמתחים למעשה מתישים אותנו ולא משאירים אותנו צמאים להמשיך.
ובכל זאת, עם עולם עצום שעדיין נשאר לחשוף, שווה לתת ל”ואן פיס” הזדמנות ולקוות שאם תזכה לעונה שניה, המסע הזה ייהפך להרבה יותר אפי.
The post ביקורת סדרה בנטפליקס: ואן פיס – הדברים שונים מעבר לים first appeared on מגזין טכנולוגיה ובידור - Gadgety.