חודש אוקטובר מתקרב לסיומו, מה שמקרב אלינו את אחד החגים האמריקאים שהכי השפיעו על הקולנוע והטלוויזיה – ליל כל הקדושים, או האלווין בלעז. כמיטב המסורת, אוקטובר הוא חודש של תכנים תואמים – לפעמים מפחידים ממש, לפעמים פשוט מצמררים, ולפעמים סתם משתעשעים עם רשע מצועצע. נטפליקס (Netflix) לא חריגה בזה. כספקית הטלוויזיה בסטרימינג המובילה בעולם, זו הזדמנות מצוינת להפקת הרבה תכנים מגוונים.
בשל הדחיה המצערת של העונה השלישית של “דברים מוזרים” (Stranger Things), לא קיבלנו את הסדרה המובנת מאליה שהיינו אמורים לקבל בעונה הזאת. אבל אל חשש – בין תכני האימה הקשוחים יותר של נטפליקס, יש גם מקום לסדרות יותר קלילות – או סדרות שמעמידות פנים שהן כאלה, בכל אופן. “הרפתקאותיה המצמררות של סברינה” (Chilling Adventures of Sabrina) מתמודדת בדיוק על המשבצת הזאת ותעלה לשירות הזרמת התוכן של נטפליקס כבר ביום שישי הקרוב, ה-26 באוקטובר.
העלילה
כשאתם חושבים על ציידי מכשפות, אתם כנראה חושבים על העיירה סיילם שבמסצ’וסטס בארצות הברית. אתם לא חושבים על גרינדייל, משום מה – וזה למרות שבגרינדייל נשפטו והוצאו להורג בתליה 13 מכשפות בבת אחת. הסיבה שגרינדייל אינה ידועה לכם פשוטה – המכשפות לא רוצות שתחשבו עליה. למרות ש-13 מכשפות הוצאו שם להורג, קהילת המכשפות בגרינדייל עדיין חיה ומשגשגת. למעשה, היא אחת מקהילות המכשפות הגדולות בעולם.
וגרינדייל הוא ביתה של משפחת ספלמן, אחת ממשפחות המכשפות הוותיקות והמכובדות ביותר באמריקה. אלא שלמשפחת ספלמן יש נקודה שחורה מאוד גדולה על המוניטין – אדוורד ספלמן, שהיה לכהן הגדול האחרון של הקהילה המקומית, נשא לאישה בת תמותה. אישה פשוטה, ללא יכולת כישוף. רק בשל היותו הכהן הגדול זה הותר לו, וכמובן שהיו לכך מתנגדים רבים. אדוורד ואשתו אינם בין החיים היום, אבל ביתם היחידה, סברינה, חיה ונושמת.
סברינה, אותה משחקת קירנן שיפקה (Kiernan Shipka) הצעירה, מתקרבת לסוף שנתה ה-16 על האדמה. יום הולדתה ה-16 הוא אירוע גדול מאוד – הוא חל בליל כל הקדושים, כמידי שנה, והפעם גם תחת ליקוי ירח מלא, ירח אדום, ואיזון קוסמי. כל אלה ועוד סימנים רבים מעידים על כך שיום הולדתה ה-16 לא יהיה רגיל בכלל. בשביל סברינה, שפחות מתעניינת בסימנים קוסמים, יום ההולדת שלה הוא מקור למתח, חרדה ואולי אפילו אבל – כי הוא יכפה עליה לוותר על כל מה שהיא מכירה ואוהבת.
גיל 16 הוא הגיל בו מכשפות ומכשפים חותמים את שמם בספרו של אדון האופל, לו הם סוגדים. בשביל רוב המכשפות הצעירות זהו אירוע מרגש, אבל סברינה, שאימה הייתה בת אנוש ושגדלה בקרב בני תמותה רגילים, תיאלץ לוותר על חבריה ועברה, ולאמץ סופית את המורשת של אביה ושל משפחת ספלמן. להיעלם מחייו של בן זוגה האהוב, לנטוש את שתי חברותיה הקרובות, ולהתמסר לאדון האפל, לצרכיו, רצונותיו, ולכוחות הכישוף האדירים שהוא יעניק לה כדי לשרת אותו. סברינה, כמובן, לא יכולה לעשות החלטה כזאת בקלות ראש.
הסתמי הלא סתמי
כבר מתחילת הפרק הראשון, אפשר לשים לב להפרדה מאוד חדה בין בני התמותה למכשפות. זה מתבטא בכך שהמכשפות הן דמויות מעניינות והעולם שלהן מורכב ומעניין, ובני התמותה משמימים לחלוטין. וזו היא ההטעיה הראשונה ש”הרפתקאותיה המצמררות של סברינה” עושה לצופים שלה.
בולט במיוחד הארווי, החבר של סברינה. הם מאוהבים זה בזו מעל לראש, אבל הוא פשוט נראה ונשמע משעמם לחלוטין. גם חברותיה סוזי ורוז שנראות מעניינות מעט יותר לא ממש עושות חשק לגלות עליהן עוד דברים. בביתה, לעומת זאת, סברינה מתגוררת עם אספסוף צבעוני במיוחד. שתי מכשפות ומכשף גרים בביתה – זלדה והילדה ספלמן, אחיותיו של אביה, ובן דוד מרוחק בשם אמברוז, שנמצא במעצר בית בפקודת מועצת המכשפות הגדולה. וכל דבר שמי מהם עושה נראה מפליא ומרתק.
הניגוד הזה אמור לגרום לנו לחשוב שסברינה בוחרת בין חיים מלהיבים לחיים משעממים, בין עולם כשפים נפלא לבין עולם בני תמותה אפור וחסר תוכן, אבל זה ממש לא נכון. אל חשש, לא אגיד לכם שבפועל המכשפות דווקא משעממות – כלל וכלל לא. מפרק לפרק העולם הזה של המכשפות נהייה יותר ויותר מתוחכם ומסקרן, וכל מכשף ומכשפה חדשים שפוגשים הם דמויות שראוי לשים לב אליהן ולזכור אותן. ההפתעה הנעימה היא שגם בני התמותה כאן לא פשוטים בכלל.
גרינדייל היא מרכז תרבות גדול וחשוב מאוד למכשפות. היא גם עיירה לא גדולה בכלל, בסך הכל. זה אומר שבני התמותה שגרים בגרינדייל אמנם לא מודעים לקיומן של מכשפות, אבל החיים שלהם כלל וכלל לא פשוטים. כל אחד ואחת מחבריה של סברינה מוצא את עצמו במרכז סיפור מופרע ובלתי מוסבר משלו, שלא קשור ישירות לחברתם אפילו. תחילה סברינה היא זו שצריכה לעזור לחבריה עם התעלומות האלה, בלי לחשוף את זהותה הכפולה, אך במהלך העונה חבריה מפתחים יכולות התמודדות מופלאות משלהם עם המתרחש. והמתרחש יכול להיות מחריד לחלוטין.
הרפתקאותיה המצמררות של סברינה (צילום: Diyah Pera, תמונה באדיבות נטפליקס)
לא מסתייגת מרוע אמיתי
“הרפתקאותיה המצמררות של סברינה” מציגה אופל שקשה לסווג. זו סדרה שמציגה את עצמה ומגדירה את עצמה כסדרת נוער, אחרי הכל. ואנחנו מכירים סדרות נוער, ישנות וחדשות – “באפי ציידת הערפדים”, “זאב צעיר”, “ורוניקה מארס”, “ריברדייל” ודומותיהן הן סדרות שמרשות לעצמן להשתעשע עם אופל, כל אחת ברמה שלה, אבל האופל הזה הוא לרוב מאוד מצועצע, ובעיקר מהדהד את דרמת הנעורים. ב”סברינה” האופל אמיתי ביותר.
כאשר המכשפות מדברות בחיבה על “אדון האופל”, אל תטעו – הן מדברות על השטן, התגלמות הרוע המוחלט בכל העולמות. כשמדברים על “שדים” הכוונה היא לא ליצורים מצחקקים שעושים עסקאות עם בני תמותה מטופשים, אלא על מפלצות מחרידות שמעוותות את הגוף והנפש של הקרבנות שלהם. ואם אתם חושבים שכישוף הוא “הוקוס פוקוס צמח לי עץ קוקוס”, גם כאן אתם לא בכיוון – חשבו במקום על קללות מנוונות, שיקויים מסוכנים ובמקרה הצורך גם קרבן אדם. והאמינו לי, יש צורך.
“ההרפתקאות המצמררות של סברינה” היא סדרה שהולכת בלי לפחד לכל המקומות שהיא רומזת עליהם. שוב ושוב תאמרו לעצמכם “זה לא יקרה, זאת הרי סדרה כמעט לילדים!” ושוב ושוב תמצאו את עצמכם מסיטים את המבט מהמסך או תופסים את הגרון בהפתעה כאשר משהו שטני ומרושע יתרחש על המסך. וכשאתם רואים שוב ושוב את בני התמותה בגרינדייל מתמודדים עם כל מה שקורה, יהיה לכם קשה שלא לכבד ולהעריך אותם, ותבינו למה לסברינה כה חשוב לשמור על קשר הדוק עם העולם הזה – העולם שבו היא גדלה כילדה כמעט רגילה לחלוטין.
בשורה התחתונה
“הרפתקאותיה המצמררות של סברינה” היא סדרת נעורים קלילה וכיפית שלא מפחדת ללכת למקומות מאוד, מאוד אפלים. היא רוויה בדמויות מצוינות שמשוחקות נפלא על ידי שחקנים מעולים, צעירים ומבוגרים כאחד, והיא סדרה שעושה חשק להמשיך מפרק לפרק.
אם יש דבר רע אחד לומר על הסדרה, זה יהיה זה – העונה הראשונה מסתיימת בצורה סתמית ודי משעממת, שלא מתיישבת טוב כל כך עם שאר העונה המעולה. זה בהחלט משאיר קצת טעם רע בפה. מצד שני, זה לא מבטל את כל הטוב שקרה בסדרה עד לסיום, ויש חשק רב לחזור לעונה השניה, לראות איך הסיפור ממשיך מכאן – לא למרות, אלא בזכות הסוף הלא מספק במיוחד. עכשיו נותר לנו רק לחכות עוד שנה.
