עונה 7 של “המתים המהלכים” (The Walking Dead) מתקרבת לקיצה. שלושה פרקים מהסוף, אנחנו עוקבים אחרי התפתחויות חדשות בקהילת הילטופ, ובמקביל רואים כיצד סשה ורוזיטה מקדמות את התכניות האישיות שלהן, בפרק “הצד האחר” (The Other Side), הפרק ה-14 לעונה הנוכחית.

מכאן יתחילו ספוילרים – ראו הוזהרתם!

הכל שקט בהילטופ

הפרק מתחיל במונטאז’ קצבי שמראה מה עשו תושבי הילטופ בזמן שלא ראינו אותם. בין סדנאות הכנת הנשק, אימוני הקרב והתכנונים מעל מפות, קשה מאד שלא להתרגש מכל המתרחש בפרק. האם נראה את מגי לוקחת פיקוד? האם נראה את אנשי הילטופ בוגדים במושיעים? מסתבר שלא ממש. בצורה שאופיינית מאד לסדרה הזאת לפעמים, “הצד האחר” הוא פרק שמבטיח הבטחות רבות, בלי לקיים אף לא אחת מהן. כולן שמורות לפרקים הבאים.

ראשית, ישנם האימונים המדוברים. הם מראים לנו שאנשי הילטופ כבר הפנימו שהם הולכים להילחם. אבל במי? כשאנשי ניגן מגיעים, אין אפילו רמז קל שבקלים שבכוונתם להתנגד. שנית, כשסיימון בא, הוא בא בשביל לקחת את הרופא היחידי שיש להילטופ, רופא שבלעדיו חברתינו מגי תהייה בבעיה די רצינית. אם לא די בכך, הרופא הקודם של ניגן היה אחיו של הרופא של הילטופ, מה שמחריף את הקונפליקט.

אבל איננו רואים הסלמה ביחסים בין תושבי הילטופ למושיעים כתוצאה מכך. ודאי, אנו מבינים שהסלמה כזאת תקרה, בדיוק כפי שגרגורי אומר שיקרה, אבל מלבד שיחה אחת לא נעימה בין גרגורי לישו, לא נראה שיש השלכות מידיות לתקרית זאת.

מתוך “המתים המהלכים” – עונה 7 פרק 14 (קרדיט תמונה: Gene Page – AMC)

ואם כבר בגרגורי עסקינן, מה שמאכזב יותר מההתנהלות שלו מול סיימון, הוא ההתנהלות של סיימון מולו. בפרקים קודמים סיימון היה מפחיד לא פחות מניגן, ובסיטואציות מסוימות אפילו קצת יותר. אבל עכשיו, לפתע, הוא נהייה בחור חביב ממש, שמוכן לסלוח לגרגורי על שאלות מטופשות, ומתבדח על טקילה.

יש לו עדיין את אותה ארשת אימתנית, וברור שדין כל מי שיעמוד בינו לבין מבוקשו הוא מוות, אבל נראה שסיימון בעצמו עושה גם מאמץ למנוע הסלמה. זה תואם את הסדר שניגן דורש, רוב הזמן, אבל לא תואם את סיימון שהכרנו עד עכשיו. כל הנוכחים, ללא יוצא מן הכלל, יוצאים מגדרם כדי לדאוג לכך שלא יקרה דבר, גם אחרי שכל היסודות הונחו להסלמה לאלימות ביחסים בין הילטופ לבין הצוות של סיימון.

זה מאכזב כי החצי הזה של העונה התקדם בקצב מצוין, וגם בפרקים שהתמקדו בפיתוח דמות תמיד קרה משהו משמעותי. לא כך בפרק זה, שדווקא כן ניסה להביא גם לפיתוח דמות – דמותה של רוזיטה.

רוזיטה נגד העולם

אין צורך לבזבז עוד שטח בעמוד כדי להצביע על מגרעותיה של רוזיטה. מדמות רקע די מינורית היא הפכה לאחת מהדמויות המרכזיות של העונה, ובדומה לשחקנית של מישון, גם כריסטיאן סרטוס (Christian Serratos) המשחקת את רוזיטה בבירור לא לוהקה אי שם בעונה 4 בשביל להיות באור הזרקורים. עכשיו, אחרי כמה וכמה פרקים בהם היא מנסה לעורר בנו אמפתיה ומצליחה רק להרגיז, החליטו התסריטאים לעשות מין מהפך בדמות, עם הצלחה חלקית.

מה שמתסכל במיוחד זה שהסצנה בה סשה ורוזיטה מתקרבות היא סצנה שחוקה ועצלנית, שמצליחה בכל זאת לגרום לנו לחבב את רוזיטה יותר משחיבבנו אותה אי פעם. זה רק מראה כמה זה קל, אם רק רוצים, ליצור חיבור בין דמות לבין צופים. מה שאומר שהיוצרים בכוונה רצו שהיא תהייה דמות מרגיזה, בכך שלא נתנו לה שום מקום ואפשרות להתחבב עלינו.

סשב ורוזיטה מתוך “המתים המהלכים” – עונה 7 פרק 14 (קרדיט תמונה: Gene Page – AMC)

שחקנית יותר מוצלחת הייתה מעבירה את מורכבות הדמות בעוד ניואנסים, גורמת לנו להבין את המקום בו היא נמצאת. אבל סרטוס קיבלה רק הנחיה אחת, להיות הביץ’ הכי לא סימפטית שהיא רק יכולה להיות, והתסריט תומך בזה עד כדי גיחוך. מי ידמיין מצב באפוקליפסת זומבים, בו הטיעון “אני הולכת עם רוזיטה כי היא תלך גם בלעדי” קביל? היכן המכשולים שלה, מה מיצר את הבהילות? ישו ומגי מתכננים כבר מתקפה, והיא צועדת לבדה בכל זאת, למרות שאם תחכה כמה ימים כל הילטופ תהייה מאחוריה. חוסר הסבלנות שלה, שנובע כביכול מהכעס שלה על מותו של אברהם, ועל כך שהוא עזב אותה לפני שמת, לא עובר כתוצאה של אבל, אלא כהתנהגות ילדותית ומסוכנת.

כשסשה אומרת לה שיש להם מזל שרוזיטה איתם, גם זה מרגיש כמו אילוץ תסריטאי. חוץ מהידע שלה בחומרי נפץ, שהוא חשוב מאד כמובן, האם ראינו את רוזיטה באמת מצדיקה את ההערצה שסשה חשה אליה כך פתאום? כי עד עכשיו שתיהן היו בערך באותה רמה, גם אם רשמית, על הנייר, רוזיטה כביכול יותר מוכשרת.

בסוף הפרק, כשסשה ורוזיטה מנסות לחלץ את יוג’ין, ברור לחלוטין מדוע הוא לא בא, ובמיוחד לא עם רוזיטה, שבגדה באמון שלו יותר מכל אחד אחר כשהשפילה אותו ודרשה ממנו להכין את הקליע כנגד רצונו. אבל יוג’ין לא מספר שהוא שמח להיות עם ניגן, כנראה כי כותבי הסדרה שומרים את זה לפעם הבאה, כמעין “הפתעה” כזאת, כאילו שלא הבנו את זה לבד לפני כמה פרקים.

במהלך כל העונה רוזיטה נבנתה כדמות בלתי נסבלת. עכשיו, כל כ קרוב לסוף העונה, פתאום אנחנו אמורים שוב לחבב אותה? חושד אני שזה עוד מהלך די זול, שמטרתו לגרום לנו לדאוג לה, ואולי להתאבל עליה, אם במקרה תמות. ואם תמות עכשיו, יהיה זה מבוזבז פי כמה, כי אין שום הצדקה לזה שהיא שרדה את הנסיון לירות כדור לניגן בפנים.

רוזיטה מתוך “המתים המהלכים” – עונה 7 פרק 14 (קרדיט תמונה: Gene Page – AMC)

מתקרבים לסוף

נותרו רק שני פרקים עד סוף עונה 7 של “המתים המהלכים”. הפרק הבא יתמקד בתושבי אלכסנדריה, שיצאו למסע מאד חשוב. אחרי שראינו שטארה נשברה, וסיפרה לריק על קהילת הנשים החמושות, סביר להניח שהם יצאו אליהן במטרה לנסות לגייס אותן במקרה הטוב, או לשדוד אותן במקרה שהן לא יותירו עוד ברירה.

ראינו בפרק גם שדאריל יצא בעקבות סשה ורוזיטה כדי להצילן. בסוף הפרק רוזיטה רואה צללית שמזכירה אותו. יכול להיות שבאמת זה דאריל, אך לא סביר. סביר הרבה יותר שזה דווייט, שההקבלה בין דאריל לבינו הולכת וגוברת. השאלה היא, האם הוא יהרוג אותה, או שמא זה יהיה הרגע בו הוא יחליט לפעול סוף סוף נגד הרודן? את זה, כנראה, נגלה בעוד שבועיים.

כשיצא “דרדוויל” באפריל 2015, כחודש לפני הסרט השני של “הנוקמים” ובשיא האופוריה של מארוול ומעריציה, הרעיון של כמה סדרות נטפליקס שיתחברו למיני-סדרת דמויי-נוקמים משל עצמם נשמע כמו כל מה שרק יכלנו לחלום עליו. מאז קיבלנו את “ג’סיקה ג’ונס” ו”לוק קייג’“, כמו גם עונה שניה ל”דרדוויל”, וכל אחת מסדרות האלו הצליחה לאפיין את עצמה כשונה ומיוחדת בתוך היקום הטלויזיוני שמארוול ונטפליקס הקימו יחד.

השנה תצא סדרת “המגנים” (Defenders), שתשלב את הגיבורים הללו, ורק חוליה אחת שהובטחה בשרשרת חסרה – “איירון פיסט” (Iron Fist), עוד גיבור ניו-יורקי שלא מספיק גדול להיות חבר ב”נוקמים”, אך משמעותי מספיק כדי שארגוני הפשע המקומיים ישימו לב אליו, והוא אליהם. מה הוא מביא למשוואה?

העלילה

פין ג’ונס (Finn Jones) הוא דני ראנד, שחוזר הביתה, לניו-יורק, לאחר שנעדר כ-15 שנים. בילדותו דני שרד התרסקות מטוס בה הוריו נהרגו, וגם הוא נחשב למת. אלא שדני לא מת, אלא נלקח על ידי נזירים מהעיר הקסומה קון לון, שם הוא למד אומנויות לחימה וזכה בתואר הנכסף “אגרוף הברזל”.

כעת דני חוזר לביתו כדי לרשת את “תעשיות ראנד”, העסק שהקים אביו, אך לפניו עומדים מספר מכשולים. ראשית כל, שותפו של אביו, הארולד מיצ’ם, דאג לכך שילדיו, וורד וג’וי יעמדו בראש החברה. המיצ’מים אמנם היו חברי ילדותו של דני, אך מכיוון שלא ראו אותו 15 שנים, מאז היה ילד, הם לא מאמינים שזה אכן הוא.

שנית, ארגון הפשע המיסטי הנקרא “היד” התברג עמוק בכמה נקודות מפתח בעיר, ונראה שראשי הארגון לא מרוצים מנוכחותו של אגרוף הברזל, המתגלה כאויבם האלמותי, שכל מהותו היא להשמיד את ארגון הצללים אחת ולתמיד.

וורד וג’וי מיצ’ם עם דני ראנד מתוך “איירון פיסט” (צילום: David Giesbrecht באדיבות Netflix)

מרגיש מעט מוכר מדי

“איירון פיסט” מספר סיפור על גבר צעיר בעל יכולות המתעלות על אלה של האדם הממוצע. הוא צריך להשתמש ביכולות אלה כדי להגן על הערכים בהם הוא מאמין, על האנשים היקרים לו, ועל שמו הטוב, אותו שוב ושוב גורמים עוינים מנסים לטנף. בדרך, הוא מתמודד יותר מפעם אחת עם השאלה המוסרית הלא פשוטה – היכן נמתח הגבול בין לוחם צדק לעבריין ואנרכיסט שלוקח את החוק בידיים, והאם להרוג את אויביך זה פסול, או שמא במקרים מסוימים זה הכרחי?

אם זה נשמע לכם מוכר, זה כי ראיתם כבר את “דרדוויל”. או את “החץ”. או אולי את אחת מהגרסאות האינסופיות של באטמן שממשיכות לצוץ בכל תחומי המדיה.

וזהו דני ראנד. דני הוא גיבור העל הטיפוסי ביותר שתוכלו לדמיין. הוריו נהרגו מול עיניו, הוא אמן לחימה שאין שני לו שמוצא את עצמו שוב ושוב ניצב מול בעיות שאגרופים לא יכולים לפתור, יש לו לב זהב אבל קשיים בביטוי הרגש שלו, הוא מטיף לאנשים סביבו בעוד שהוא עצמו לא מצליח לעמוד בסטנדרטים של עצמו והוא סובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) שיוצרי הסדרה נזכרים בה כשנוח להם, אבל לא מתייחסים אליה אף פעם באופן ישיר.

כשלעצמו, גיבור על טיפוסי שכזה הוא לא בהכרח דבר פסול. אחרי הכל, “דרדוויל” ו”החץ” הן סדרות מאד מצליחות, ומיותר לומר כמה באטמן אהוב ומוערץ לאורך השנים. אבל במסגרת הסדרות של מארוול/נטפליקס, נדמה ש”איירון פיסט” לא מוצאת לעצמה מקום.

בעונתה הראשונה הייתה זו “דרדוויל” שהחליטה לאתגר את הפרדיגמה הקיימת, ולספק את סיפור הלוחם-במסכה הגנרי בתפיסה מעט אחרת. “דרדוויל” הייתה סדרה מאוד בוגרת, עם איכויות הפקה קולנועיות ועם אלימות גרפית שמיצבה אותה מיד כסדרת קומיקס למבוגרים. מהבחינה הזאת, “דרדוויל” עשתה מהפכה קטנה.

לעומת “דרדוויל”, “איירון פיסט” מציגה איכויות הפקה פחות מרשימות, עם צילום פחות מרשים ודמויות פחות ססגוניות. ההבדלים הקטנים, כמו החושים המחודדים של מאט מרדוק (דרדוויל) לעומת כוחות הצ’י של דני, או העובדה שאחד מסתיר את זהותו והשני להפך, מנסה להוכיח אותה, הם הבדלים קוסמטים למדי. וכאשר “איירון פיסט” מתרחשת באותו עולם של “דרדוויל”, עם דמויות חופפות, כל מגרעותיה של הסדרה החדשה יותר צפות.

דני ראנד מתוך “איירון פיסט” (צילום: David Giesbrecht באדיבות Netflix)

כל אזכור של דמויות אחרות מהעולם לא מרגיש כמו קריצה מוצלחת, אלא מקטין את העולם עד כדי גיחוך, כשנרמז לנו שהבלשית שג’וי שוכרת היא ג’סיקה ג’ונס, או כשהיא מזכירה את קרן פייג’ מ”דרדוויל” כעיתונאית חוקרת, כאילו שבניו-יורק עצומת המימדים אין עוד בלשים ו/או עיתונאים. קלייר טמפל, אותה משחקת רוזריו דוסון (Rosario Dawson), מופיעה פה גם, עם זמן מסך רב למדי, ובניגוד לסדרות האחרות בהן היא חשובה ומעניינת, היא מרגישה מודבקת ומאולצת לתוך הנרטיב.

“איירון פיסט” נהייתה מיותרת עוד יותר, בהתחשב בכך שאת ארגון “היד”, הארגון שאמור להיות כנראה האויב העיקרי של “המגנים”, הכרנו כבר בעונה השנייה של “דרדוויל”. כעת מגיע דני, האויב המושבע של “היד”, ושוב אנו מגלים בהדרגה פרטים על ארגון הצללים הזה. מה זה תורם?

מאדאם גאו מ”היד” מתוך “איירון פיסט” (צילום: Patrick Harbron באדיבות Netflix)

המורכבות התפספסה

ישנם רגעים ואף פרקים שלמים בהם “איירון פיסט” מנסה להציג סיפור מורכב יותר מזה שמופיע על פניו. לרוב, זה לא מצליח. כך למשל ארגון “היד”, שהיה מוכר לנו כבר כארגון של נינג’ות קסומות מ”דרדוויל”, מתגלה כארגון גדול, מורכב ומסועף יותר משחשבנו. בתמונה הגדולה זה מעניין, אבל בפועל, הרבה יותר מעניין לראות אמן לחימה עיוור מתמודד עם לוחמי נינג’ה אימתניים עם כוחות קסם. דני, לעומת זאת, מתמודד עם בירוקרטיה, מלמד אותנו עוד על המנהגים וההיררכה של “היד”, ואלה מתגלים כפשוט לא מעניינים.

המקום בו היה הפוטנציאל הגדול ביותר למורכבות הוא משפחת מיצ’ם. וורד וג’וי מיצ’ם, שהם בערך בגילו של דני, ושגדלו איתו כמעט כמו אחים, כל הזמן מוצאים עצמם נקרעים בין האינטרסים התאגידיים שלהם לבין זכרונות הילדות והחברות עם דני. ג’סיקה סטרופ (Jessica Stroup) המגלמת את ג’וי מצליחה, רוב הזמן, לשדר את האמביוולנטיות הזאת, אבל לעתים זה נראה כאילו עמדתה סתם מתהפכת לצורך נוחותם של התסריטאים. לעומתה אחיה, וורד, אותו משחק טום פלפרי (Tom Pelphrey), הוא עוף ממש מוזר.

קל מאד לראות שוורד מיצ’ם יכל להיות הדמות המורכבת והמתוחכמת ביותר שבסדרה. כבר בילדותו הוא קצת תיעב את דני, ועכשיו הוא כועס מאד על כך שהילד המת חזר מהמתים. מצד שני, הוא נאמן מאד לג’וי, שלה תמיד היה קשר חזק עם דני ראנד. לא ברור אם זה באשמת הבימוי או באשמת השחקן, כנראה קצת משניהם, אבל לרוב וורד פשוט מעייף. אפילו הקול שלו מרגיש לא מתאים לטון של הסדרה, כאילו בכוונה מנסה להרדים אותנו באדישות מוחלטת לכל מה שקורה. ישנן סיבות לאדישות הזאת בקול, אבל הסדרה לא מצליחה לתקשר אותן היטב אפילו עד סופה, ורק במבט לאחור נהייה ברור למה הוא נשמע תמיד כאילו הוא הרגע התעורר ולא רוצה להיות כאן.

המורכבות הלא-מתפקדת ממשיכה לצוץ עוד ועוד גם בפרקים מאוחרים יותר, כששוב ושוב מול דני וחבריו ניצבים קונפליקטים שמוצגים כלא פשוטים, כשבפועל התשובה שלהם ברורה לכל מי שצפה ולו בפרק אחד של כל סדרת קומיקס אחרת שאי פעם נעשתה.

ג’וי מיצ’ם עם דני ראנד מתוך “איירון פיסט” (צילום: David Giesbrecht באדיבות Netflix)

בשורה התחתונה

“איירון פיסט” היא סדרה לא נוראית. מהרבה בחינות, היא כתובה ועשויה יותר טוב מ”לוק קייג'”. מנגד, ל”לוק קייג'” הייתה תרומה משמעותית הן לעולם הזה ספציפית, והן לז’אנר סדרות הקומיקס כולו. “איירון פיסט”, לעומתה, פשוט חוזרת על כל המהלכים האחרים שכבר ראינו, ומרגישה כמו גרסה פחות מושקעת ופחות מוצלחת של “דרדוויל”.

אם אתם אוהבים מאד סדרות על גיבורי על ואין לכם עוד מה לראות, “איירון פיסט” היא אופציה טובה. אם רצף האירועים שמובילים אל “המגנים” חשוב לכם, היא עלולה להיות גם הכרחית. אך עדיף היה אם היינו מגיעים כבר לתחילת “המגנים”, ושם לראשונה היה מופיע דני ראנד, עם פרק-שניים לעיצוב הדמות שלו, ולא יותר.

אולי אנחנו קצת מפונקים, אבל זה טוב. זה טוב שנטפליקס העלו את הסטנדרטים עם “דרדוויל” ועם “ג’סיקה ג’ונס”. זה טוב שיש מבחר אדיר של סדרות מצוינות לצפות בהן. זה טוב שאנחנו מתעקשים שהסדרות שלנו יעמדו בסטנדרט קצת יותר גבוה מזה שכאן. אנחנו מתחילים להתרגל לרעיון לסדרות קומיקס גם יכולות להיות טלויזיה “איכותית”. מהבחינה הזאת, “איירון פיסט” היא, חד משמעית, צעד לאחור.

לאחר ציפיה ממושכת, סדרת הזומבים המצליחה של רשת AMC “המתים המהלכים” (The Walking Dead) חזרה אל המסך לעונה מספר 7 עם פרק פתיחה גרדניוזי. הצופים הותיקים של הסדרה ידעו, כמובן, שלקרוא לה “סדרת זומבים” יהיה לא מדויק – אותם מתים מהלכים לרוב אינם מהות העלילה. לרוב הם תפאורה לאנשים, סביבה עוינת בה צפות הדוגמאות הקיצוניות ביותר לטוב ולרע שהאדם מסוגל לעשות. ובעיקר לרע, שזה כשלעצמו כבר אמירה על החברה שלנו.

אך הפרק הראשון בעונה 7 של המתים המהלכים, הנקרא “יבוא היום בו לא תהיה” (The Day Will Come When You Won’t Be), הוא לא על כלל האנושות אפילו, אלא מוקדש בעיקר לשניים – ריק (Rick), מנהיג השורדים וגיבור הסדרה המרכזי, וניגן (Negan), הנבל האגדי עליו ריק וחבורתו שמעו רבות לאורך העונה הקודמת. וניגן לא בא לשחק.

מכאן יתחילו ספוילרים – ראו הוזהרתם!

מסיבת התה של לוסיל

מאתיים ושלושה ימים. זה הזמן שחיכינו מאז אותו פרק בו ניגן ניתץ למישהו את הגולגולת, ועד לחזרה של הסדרה. אבל מי סופר? (אנחנו. אנחנו אוהבים לספור). במהלך אותם ימים עלו סברות והשערות, אך לא היה ידוע באמת חד משמעית מי יחטוף את האלה ששמה לוסיל ולא יקום יותר. בקומיקס של המתים המהלכים, גלן (Glenn) היה מי שהומת בידי ניגן, אך הסדרה לוקחת כיוונים שונים מאד מחומר המקור, כך אי אפשר לצפות דבר לפיו.

בשלב מסוים סופר אפילו שההפקה צילמה לכל אחת מהדמויות סצנת מוות, כך שגם השחקנים, כביכול, לא ידעו מי ימות בפרק. בעוד שההחלטה לשמור את המוות לתחילת העונה הבאה הייתה מכעיסה, והרגישה כמו נסיון זול לייצר רייטינג, בסופו של דבר היא השתלמה, ובגדול.

ראשית כל, אפשר לחלק את החבורה של ריק לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה היא ה”גרעין”, המכילה את ריק, בנו קארל (Carl), מישון (Michonne), דאריל (Daryl), קארול (Carol) שלא נכחה, מאגי (Maggie) וגלן. דמויות אלה נמצאות בסדרה כמעט מתחילתה, עברו הרבה התפתחויות ותהפוכות, ואליהן הספקנו להקשר הכי הרבה.

הקבוצה השניה מורכבת מהחברים החדשים יותר בצוות, ומרכיבה את סאשה (Sasha), רוזיטה (Rosita), טארה (Tara), יוג’ין (Eugene), האב גבריאל (Gabriel) שלא נכח ואברהם (Abraham).

מתוך המתים המהלכים, עונה 7 פרק 1 (קרדיט תמונה: Gene Page/AMC)

ברור היה, כמובן, שבעקבות מעל חצי שנה של ציפיה, מישהו חשוב מאד הולך למות. לכן מותו של אברהם היה מפתיע. ואי אפשר לומר שלא היה זה מוות מצער, אך אברהם היה על סף אבדן כמעט כל פרק עד עכשיו, והתחושה סביבו תמיד הייתה שהוא ימות מהר. למעשה, הוא כבר שרד הרבה יותר משציפינו. במחצית השניה של העונה הקודמת הוא גם התחיל להתפתח, אך זה נכון לגבי רוב הדמויות החדשות יותר – הן צריכות, אחרי הכל, להשלים פערים עם הענקים.

כשהוא נפל, היה שילוב של הקלה עם אכזבה. אכזבה על כך שלא מת מישהו חשוב יותר, והקלה בדיוק מאותה הסיבה. ואז הגיע גם תורו של גלן. וזה, מוות מחריד ככל שהוא היה, נהייה פי כמה נוראי יותר לנוכח הסתמיות שבו. כי גלן לא מת בשביל אפקט השוק. לא, לשם כך העלו את אברהם על המזבח. גלן נרצח בשם הצדק, מוות הרבה יותר מחריד. כי לניגן לא היה יותר מה להוכיח לקבוצה. היו לו עניינים לסגור עם ריק, אך הקבוצה הבינה. מי שלא הבין הוא דאריל, שנתן לזעמו להשתלט עליו. היה זה מהלך נפלא, ששם מידה מסוימת מהאחריות גם בידיו של דאריל. עכשיו גם השורדים וגם הצופים הפנימו סופית אחת ולתמיד כמה ניגן רציני.

מי שלא הפנים הוא ריק. ועל כך הוא לא שילם בדם – על היוהרה שלו ריק שילם בנשמתו.

מתוך המתים המהלכים, עונה 7 פרק 1 (קרדיט תמונה: Gene Page/AMC)

אילוף הסורר

ריק גריימס עבר כברת דרך ארוכה. מאז שריק יצא מבית החולים בו הוא היה בתרדמת ומצא עצמו לבד באפוקליפסת זומבים, הוא הספיק להרוג את חברו הטוב, לשאת את נאום “זאת לא דמוקרטיה”, לעמוד מול עשרות שורדים שחמדו לעצמם את מה שהוא ואנשיו בנו, ובשורה התחתונה – להפוך לשורד אולטימטיבי, תוך כדי שמירה על צלם אנוש, אך רק בקושי. לנצח סוג של שריף, כמו שהוא היה לפני שכל הבלאגן התחיל, ריק הוא זה שיש בו עוד אנושיות, אך לעולם לא יהסס להרוג כדי לשמור על אנשיו ועל אמצעי ההשרדות שהם השיגו בדם, יזע ודמעות.

אפשר לשער שניגן עבר גם איזשהו מסע ארוך ולא פשוט כדי להפוך למי שהוא נהייה בנקודה בה אנו נפגשים איתו, אך את ניגן, בניגוד לריק, איננו מכירים. ואם יש דבר אחד שאנחנו יודעים על ריק, זה שהוא לא יוותר אף פעם. על ניגן הספקנו גם ללמוד בשלב הזה מספר דברים. הוא בנאדם נחוש, שמשדר קלילות ובדחנות במעשים שלו, אך כל צעד מחושב, ומשרת מטרה אחת ויחידה – השלטת טרור מוחלט כדי למנוע ולדכא כל רמז קל שבקלים להתנגדות אליו. וניגן כבר דיכא לא מעט שורדים כמו ריק תחת המגף שלו.

מתוך המתים המהלכים, עונה 7 פרק 1 (קרדיט תמונה: Gene Page/AMC)

אין מספיק מילים טובות לומר על ג’פרי דין מורגן (Jeffrey Dean Morgan), המשחק את ניגן. הפרק הזה לחלוטין היה שלו. עם סקס אפיל בלתי מעורער וכריזמה חייתית שמשודרת מכל מילה והבעת פנים, הוא האויב הנוראי והמחריד ביותר שצוות השורדים פגשו אי פעם. אפילו המושל (The Governor), שהיה טיפוס די מפלצתי, הוא עוד תינוק חסר אונים ליד המרצח החדש.

ניגן הרג את אברהם. ואז הרג את גלן. ואז שלח את ריק להלחם בזומבים בידיו החשופות בשביל גרזן שאין לריק שימוש בו. וכל זה, גם עם המשחק הפסיכולוגי, עדיין רק משחק מקדים. וגם כשהוא השכיב את קארל מול ריק, עם הגרזן האימתני ממנו ניגן כבר חסין, עדיין זאת הייתה רק ההתחלה. כי הנורא מכל היה דווקא כשהוא עצר את ריק. ברגע זה לא הייתה שום הקלה, שום הוקרת תודה. כמו בעקדת יצחק, ניגן הבהיר לחבורה של ריק שבשבילם הוא לא פחות מאלוהים, ושזרועו של קארל כבר לא שייכת לו, אלא לניגן, כי הוא זה שעצר את ריק, האב, מלהטיל מום נוראי בבנו.

ולאחר כל מה שריק עבר, ברור שאנו, כצופים, לא היינו מצליחים להשתכנע שניתן עוד לדכא את רוח הקרב האימתנית שלו. אך ניגן, הן במעשיו והן בביצוע הנפלא של מורגן, שיכנע אותנו לחלוטין שעכשיו ריק באמת שבור, והוא לא ימצמץ אפילו נגד רצונו של הנבל השטני.

מתוך המתים המהלכים, עונה 7 פרק 1 (קרדיט תמונה: Gene Page/AMC)

תחזית לבאות

ימים קשים צפויים לחבורה. מותם של אברהם וגלן גזל מהקבוצה שניים מהחברים היעילים יותר שבה. יתרה מזאת, מיתות אלה מפלגות את הקבוצה. כאשר נשארו הם עם הגופות בלבד, היה ברור למי אכפת מגלן, ולמי אכפת מאברהם. באבל סדרי העדיפויות צפים, ונהיים ברורים. ואמנם אף אחד לא יפנה אצבע מאשימה בכל הנוגע להעדפות האבל, האחריות על המיתות תיפול, בסופו של דבר, על ריק, ומאגי, ובוודאי גם דאריל עם ההתפרעות שלו. כי ניגן, בדמותו האלוהית, הוא כוח טבע, ואי אפשר לכעוס עליו, רק לקבל את מרותו האימתנית.

ישנה מידה של אכזבה מהתפעול של דאריל בפרק החדש. ברור מדוע ניגן חס על ריק, גם לאחר פליטת הפה האמיצה שלו – ריק הוא המנהיג של הקבוצה, אדם שיש לשבור, לא להרוג, שכן אם הוא יכנע, האחרים יעשו כדוגמתו. אך דאריל, שלא הצליח לרסן את עצמו גם כשהסכנה הייתה ברורה ואמיתית, הוא סתם מפגע, ושמירתו בחיים תהייה, כנראה, טעות של ניגן, כי דאריל תמיד מצליח להחלץ מכל צרה אליה הוא נקלע.

וקצת נמאס, אם נאמר את האמת, מהשכפ”צ העלילתי של דאריל, שכל מה שהוא עושה זה להיות קשוח ושקט. בהתחשב במה שהוא עושה ואיך שהוא עושה את זה, ברור שהוא שרד עד לנקודה הזאת רק בשביל המעריצים. ואם אפשר להרוג את גלן, אפשר גם להרוג את דאריל, ועדיף אולי אם דאריל היה מת, כי לא סביר בכלל שניגן יצליח להמיר אותו לצד שלו כמו שהוא רוצה.

מצד שני, בעוד כמה פרקים דאריל יברח, ויהרוג בדרך כמה אנשים בצורה מאד יצירתית, וגם אנחנו נריע למסך באושר, כי מגיע לטובים גם לנצח לפעמים.

בעוד פרק אחד בלבד תסתיים עונה 7 של “המתים המהלכים” (The Walking Dead). הפרק ה-15, “משהו שהם צריכים” (Something They Need), מכין אותנו לפרק הסיום בכך שהוא מזרז תהליכים מסוימים, ומייצר כמה רגעים שיובילו לנקודות מפתח בתחילת המלחמה בניגן. והאמת היא, שהוא עושה את זה לא רע בכלל.

מכאן יתחילו ספוילרים משמעותיים לפרק – ראו הוזהרתם!

תמונת ראי

“משהו שהם צריכים” מראה לנו בצורה הברורה ביותר עד עכשיו את ההבדל בין ריק לניגן, כמנהיגים. במהלך הסדרה ראינו את ריק וחבורתו במספר רב של מצבים בהם הם מתעמתים עם קבוצות אחרות סביב ציוד. חלקן נכפות עליהן, וחלקן יזומות על ידם, אך כולן דורשות מידה כזו או אחרת של אלימות קיצונית שתוביל לפתרונן. מעולם לא ראינו עימות נקי כמו זה שמתרחש בפרק.

אלכסנדריה זקוקה לנשק, נשק רב, ובדחיפות. ההחלטה של טארה לשבור את הבטחתה לא באה בקלות, וברור שריק מבין את זה, כמו גם האחרים. יש משהו נבזי מאד בלהסתער על מקום שוחר שלום, לכפות את ידי ההנגה של המקום הן כדימוי והן באופן מילולי, ורק לאחר מכן לבקש עזרה בנימוס שכבר אין לו כאן מקום.

טקטיקה כזאת מזכירה מיד את שיטת הפעולה של ניגן, שתוקף, משפיל, ואז מציע לקורבנותיו שיתוף פעולה שמנוסח כדיל מוצלח, אבל בפועל הוא כפיה מוחלטת של רצונם ומרותם של ניגן והמושיעים על אלה אותם הם “מושיעים” כביכול. אלא שיש מספר הבדלים מאד משמעותיים בין השיטה של ניגן, לבין מה שריק עשה בפועל.

ראשית כל, ריק ניגש בנשקים שלופים, אך הוא שוב ושוב מבהיר שהוא אינו מעוניין באלימות. שנית, ההצעה שלו כנה ואמיתית – הוא מציע לקבוצה של נתניה להצטרף למלחמה לא כמשרתות, לא כפקודות, אלא כשוות לחלוטין. לכן זה לא מפתיע שההצעה שלו מתקבלת ככנה על ידי בנות הקהילה.

חוסר הרצון של נתניה עצמה להצטרף מאד ברור. ריק עצמו בקושי התגבר על הטראומה שלו מניגן, ונשמע שמה שקרה לקהילה הזאת היה הרבה יותר חמור. המתח שנבנה סביבה וסביב טארה היה טעון ומוחשי. בסוף לא היו הרוגים בסיטואציה, אך גם מישון וגם איניד היו מוכנות עם האצבע על ההדק, ובמקרה של איניד זו התפתחות מאד גדולה – היא יודעת שבקרוב היא תאלץ להרוג.

טארה ונתניה מתוך “המתים המהלכים” – עונה 7 פרק 15 (קרדיט תמונה: Gene Page – AMC)

בעוד ש”המתים המהלכים” לעתים מאד איטית, דווקא הפעם העובדה שבסוף לא קרה כלום תרם רבות לפרק. כי למעשה קרה הרבה מאד. ראשית כל, ראינו שוד, ביזה שמתבצעת על ידי הגיבורים של הסדרה, שגונבים נשק מקבוצה אחרת שגם היא קבוצה שמוצגת באור חיובי. אף על פי כן, לא נהרג אף לא אדם אחד, אולי לראשונה בסדרה כולה, והקורבנות של התקיפה מסמפטות את התוקפים.

שנית, ההחלטה של הלוחמות להישאר בגלל עקשנותה של נתניה גם מראה לנו הרבה – היה פשוט מאד לדחוף כמה מהן אל הקבוצה של ריק, להציג אותן כדמויות חדשות לאלכסנדריה, עוד בשר תותחים למלחמה שבקרוב תתחיל. ההחלטה לשמור את הקבוצה הזאת מלוכדת, בשוליים, היא החלטה מעניינת הרבה יותר. המלחמה, ודאי, תגיע אליהן, כנראה במהלך העונה הבאה, ושוב יהיה אפשר לנצל אותן כקהילה שלמה לקידום העלילה, ולא כמקבץ של לוחמות מעניינות המוקפות בניצבות חסרות תועלת.

כשבמקביל אנו רואים את גרגורי כמעט הורג את מגי, ובסוף כמעט נהרג בעצמו, ומנגד את ניגן רוצח את אחד מאנשיו, ואז נואם לסשה את אחד מהנאומים המצמררים שלו, ריק בולט יותר מאי פעם כמנהיג הטוב והנכון ביותר שבסביבה. יותר, אפילו, מהמלך יחזקאל, אולי. מה שכן, הבחור שניגן רצח היה אנס, ובכל מקרה אנחנו לא מתנגדים לאף אחד מהנאומים שלו, במיוחד כשהוא כל כך נינוח, בטי-שרט הלבן שלו. הוא אולי מנהיג איום, אבל אין ולא היה מנהיג עם סטייל כמו של ניגן. אפילו לא המלך יחזקאל, אולי.

סאשה וניגן מתוך “המתים המהלכים” – עונה 7 פרק 15 (קרדיט תמונה: Gene Page – AMC)

מה יכול להשתבש?

ישנם שני פרטים אותם “משהו שהם צריכים” שותל לשימוש בעתיד הקרוב: הגעתו של דווייט לאלכסנדריה, וטבליית הרעל אצל סשה.

כבר בפרק הקודם היה ברור שהדמות שרוזיטה ראתה הייתה דמותו של דווייט, ולא של דאריל. מה שמעניין זה שדווייט לא רק לא הסגיר אותה לניגן, אלא למעשה הסגיר את עצמו לידיה. אין צורך לפרט למה הוא בוגד באדונו. סיבות, הרי, כבר לא חסרות לו.

סוף הפרק הדרמטי בו ריק מצמיד לראשו אקדח היה קצת מיותר. ברור שלא ככה דווייט ימות, הוא דמות שהתחבבה עלינו יותר מדי, ויוצרי הסדרה יעשו עוד כמה מאמצים לטהר אותו בפנינו ובפני האחרים, לפני שיסיימו את חייו. כעת משלאלכסנדריה יש את כל כלי הנשק ואת רוב בני הברית שהיא צריכה, דווייט ישחק תפקיד מפתח במתקפה על המושיעים. זה ודאי.

סשה מתוך “המתים המהלכים” – עונה 7 פרק 15 (קרדיט תמונה: Gene Page – AMC)

בינתיים, בביתו של ניגן, יושבת סשה עם קפסולה של רעל. נכון, זה לא הנשק לו היא ייחלה כשהיא ניסתה לרמות את יוג’ין. יוג’ין, שבליבו עדיין הוא אדם עדין ומתחשב, גם לא טיפש, והוא לא יתן לסשה נשק, מן הסתם. למרות אכזבתה הברורה מה”מתנה”, רעל כה מהיר לא הולך להתבזבז. מישהו הולך למות ממנו, וסביר שאפילו בפרק הקרוב. מישהו חשוב.

הפרק הבא יקרא “היום הראשון של שארית חייך” (The First Day of the Rest of Your Life), והוא יחתום את העונה הזאת. סביר להניח שיריית הפתיחה של המלחמה בניגן תשמע, אך המלחמה במושיעים לא תתגדם הרבה – רובה, כנראה, שמורה לעונה הבאה. ניגן עצמו ישרוד, ידוע שג’פרי דין מורגן חתם על עונה אחת נוספת לפחות. וזה נפלא, כי אנחנו עוד לא מוכנים להשתחרר ממנו.

רשת The CW חשפה תמונה ראשונה של גיבור העל הבא שיצטרף ליקום הטלויזיוני של גיבורי הקומיקס של DC שבהפקתה. שמו הוא ג’פרסון פירס (Jefferson Pierce), הידוע כ”ברק השחור” (Black Lightning), וישחק אותו קרס וויליאמס (Cress Williams).

הברק השחור הוא גיבור המסוגל לייצר ולתמרן זרמים חשמליים, והוא גיבור על מבוגר יותר מרוב הגיבורים בעולם CW, שכוללים דמויות מהסדרות “החץ” (Arrow), “הברק” (The Flash), “סופרגירל” (Supergirl) ו”אגדות המחר” (DC’s Legends of Tomorrow).

גרסה זאת של ג’פרסון פירס תופיע לא כגיבור בתחילת דרכו, אלא כגיבור שכבר פרש. הוא היה הברק השחור בעבר, אך הפסיק להלחם בפשע מאז שהתמסד. כעת יש לו שתי בנות: אחת רודפת צדק, השניה מצטרפת לכנופיה. הסכנה שנשקפת לבנותיו מאלצת אותו ללבוש שוב את החליפה ולצאת לרחובות.

הברק השחור (תמונה באדיבות רשת CW)

הברק השחור היה גיבור העל האפרו-אמריקאי הראשון של DC שהופיע בסדרת קומיקס משלו, אי שם בשנת 1977. סלים אקיל (Salim Akil) המפיק, כותב ומביים את הסדרה רואה את עלייתו של פירס למסך כשליחות. “להחיות אותו בזמן בו לחברה שלנו חסרה תקווה […] הברק השחור יהיה התקווה הזאת”, אמר אקיל. “ובכך שנעדכן את החליפה, נשדר לדור חדש שזה הזמן לרתום ולשחרר את הכוחות שלנו, ולהפוך לגיבורי העל של עצמינו”.

לא ידוע עדיין תאריך היציאה של העונה הראשונה של “הברק השחור”.

כבר זמן רב שאנו מחכים לעונה השלישית של “ריק ומורטי” (Rick and Morty), סדרת מדע בדיוני הומוריסטית בוטה ושנונה באנימציה מבית Adult Swim. בעוד שרוב מתיחות ה-1 באפריל מייצרות תוכן הומוריסטי של תכניות וסרטים שלא באמת צפויים לצאת, דן הרמון (Dan Harmon), אחד משני יוצרי הסדרה “ריק ומורטי”, החליט שאת המעריצים שלו צריך לבלבל עוד יותר.

דן הרמון וג’סטין רוילנד (Justin Roiland), היוצר השני של הסדרה והמדובב של שני הגיבורים, הודיעו לפני כמה זמן שהעונה השלישית של הסדרה ממשיכה להידחות באשמתם. אתמול (ש’) מעריץ נוסף של הסדרה התלונן בטוויטר של הרמון שהוא רוצה עוד פרקים. הרמון שאל אותו: “מה אם הייתי מנופף בשרביט קסם וגורם לפרק הראשון של עונה 3 לעלות הלילה, זה מה שהיית רוצה?”

המעריץ הממורמר ענה ש-“כן, זה בדיוק מה שאני רוצה, וגם כולם ביקום כולו“. הרמון, בחוסר חן אופייני, ענה לו “שמח עכשיו בן ז**ה?“, והמעריצים נדהמו שאכן הפרק הראשון של העונה השלישית עלה לאתר Adult Swim, הערוץ המשדר את הסדרה, במלואו.

הפרק לא זמין עדיין לצופים מחוץ לארצות הברית, אך Adult Swim שחררה גם מספר טיזרים חדשים יחד עם הפרק, אחד מהם תמצאו בראש הכתבה.

לצפיה בפרק המלא באתר Adult Swim, לחצו כאן (אפשר פשוט להשתמש ב-VPN כדי לצפות אם לא זמין עבורכם).

תמה העונה השביעית של “המתים המהלכים” (The Walking Dead). בפרק הסיום של העונה, אשר נקרא “היום הראשון של שארית חייך” (The First Day of the Rest of Your Life), כל הגורמים השונים במערכה נכנסים לפעולה, לפרק סיום גרנדיוזי שנותן סיפוק רב, ומשאיר אותנו עם תהיות לגבי הדרך שעברנו.

מכאן יתחילו ספוילרים משמעותיים לפרק ולעונה!

הנקודה אליה הכל התנקז

אין ספק שמכמעט כל בחינה אפשרית, פרק 16 בעונה 7 של המתים המהלכים הוא מה שהמעריצים חיכו לו במשך העונה כולה, או לפחות מחציתה השניה. אין אף גורם שנבנה במהלך העונה, ולא בא לידי ביטוי במהלך הפרק בצורה כזו או אחרת. לא רק זה, אלא שגם הפרק עצמו מספק לא מעט מתח והפתעות – הסצנות של סשה עם האזניות בחושך תמוהות, והבגידה של ג’יידיס והקבוצה שלה באנשי אלכסנדריה טורפת את הקלפים ומכניסה אי-וודאות מבורכת.

אנו רואים את כולם נלחמים, כולל אנשי הממלכה המובלים על ידי יחזקאל, קרול ומורגן, ואפילו אנשי הילטופ, עם מגי בראשם, ובלי גרגורי שיפריע. כולם מקבלים פיסה מהאקשן, וניגן לומד שלא מביאים אלה לקרב נמרים.

“היום הראשון של שארית חייך” הוא, לכאורה, הסיבה שבגללה אנחנו צופים בסדרה הזאת – אנו צופים בדמויות שאנחנו אוהבים סובלות ושורדות מסכת ייסורים, כדי שהן יצליחו לגבור בסוף על התלאות שהן עוברות, גם אם במחיר לא קל. אבל בשלב הזה נשאלת גם השאלה – האם זה באמת שווה את זה לנו, לצופים?

בשביל מה עמלנו עד עכשיו?

ראינו בעונה הזאת כמה וכמה דמויות עוברות תהליכים. מגי, למשל, למדה שיש לה איכויות של מנהיגה, והיא יכולה להנהיג קהילה שלמה באופן עצמאי, ללא ריק, וששורדים ילכו אחריה בשמחה.

מתוך “המתים המהלכים” – עונה 7 פרק 16 (קרדיט תמונה: Gene Page – AMC)

קרול החליטה להרחיק את עצמה מכל היקרים לה כדי לא לראות אותם נפגעים, אך לבסוף הבינה שהיא לא יכולה להתעלם מהסבל שלהם, גם כשהיא לא נמצאת שם כדי לחוות אותו.

מורגן מצא שלווה לראשונה מזה זמן רב בממלכה של יחזקאל, ואף מצא לעצמו דמות בן שהוא למד לאהוב ולהעריך. עם מותו של בנג’מין, מתה גם רוחו של מורגן, והוא יצא למסע נקמה במושיעים, אחרי שהוציא להורג גם את האחראי המידי למותו של בנג’מין ובכך ויתר סופית על דרך השלום אותה למד עם אומנות האייקידו.

גם דאריל, קארל ומישון עברו תהליכים, אם כי בסופם הם לא השתנו יותר מדי, אבל הם השפיעו רבות על הדמויות סביבם, וגם הבינו טוב יותר את מקומם בעולם, ואת השינוי הגדול ביותר עבר, כמובן ריק.

פרק הפתיחה של העונה הוקדש כולו כדי לשבור את ריק, וללמד אותנו כמה ניגן נוראי. מה שיכל להיות הפוקוס של העונה כולה נפתר בסוף בפרק 8, וכל החצי הראשון של העונה השביעית כמעט שלא קרה, לא מבחינת ריק ולא מבחינת רוב הצוות. זה, בעצם, מה שקרה גם פה, רק בסדר גודל הרבה יותר רחב.

קיבלנו קרב. קרב גדול ואכזרי של כולם נגד כולם, עם דקירות, יריות ונמרה אחת. כולם עשו משהו, כולם ירו ו/או דקרו, וכשהמלך יחזקאל הכריז ש”אלכסנדריה לא תיפול!” נותר לנו רק לשאוג ולהריע. הפרק היה טוב ומספק, אבל כל מה שקרה בדרך אליו שירת אך ורק את הרגע הזה, וזה לא מספיק בכלל בשביל סדרה ששמה דגש כל כך גדול על עבודה איטית וארוכה עם הדמויות.

כמו שריק פתאום כבר לא שבור, ומסוגל לומר לניגן בפנים שהוא ימות, כך גם התהליכים של כל האחרים לא התקדמו: מורגן, הרי, התעקש שהוא עובד לבד, אך במתקפה הזאת הוא בא עם שאר חברי הממלכה. מה עובר עליו? כיצד הוא מתמודד עם ההתמוטטות המוסרית שהוא חווה? ראינו כבר את מורגן בתחתית, פרא אדם אלים ואכזרי, האם הוא שוב שם? לא נראה שזה חשוב.

מתוך “המתים המהלכים” – עונה 7 פרק 16 (קרדיט תמונה: Gene Page – AMC)

איך קרול מתמודדת עם החזרה למרכז מעגל האלימות, ממנו היא ברחה? מה דעתו של גרגורי על כך שמגי לקחה את אנשיו עם נשקים לאלכסנדריה? מה יעשה דווייט, שהתחייב שיעזור לריק, ונקלע לתכנית שהוא עצמו לא היה מודע אליה?

המסר המרכזי של הפרק הוא שכל זה לא משנה. רצינו אלימות, נכון? רצינו יריות ונמרים מעופפים? אז למה כל ההתעסקות בעלילה הזאת פתאום? זאת שאלה ממש טובה, שטוב לשאול את היוצרים של הסדרה: למה, באמת, אתם מתעסקים עם הדמויות כל כך הרבה, אם בסופו של יום מה שחשוב זה שכולם שוב נלחמים כמו שרצינו?

סדרה שלומדת לאט מדי את השיעורים הלא נכונים

מה שרוב מעריצי “המתים המהלכים” יסכימו לגביו, זה שאנחנו צופים בסדרה בשביל נקודות השיא שלה, שמגיעות אחת לכמה פרקים, והן מהטובות בטלוויזיה. רובינו גם נסכים ששאר הזמן, הסדרה די חלשה, וזה עוד במקרה הטוב.

בעברה, נקודות השפל של “המתים המהלכים” היו נוראיות, כמעט ובלתי ניתנות לצפיה. ובכל זאת נשארנו. כעת, כשהסדרה כבר השתפרה משמעותית, ונקודות השפל שלה לא איומות כמו בעבר, דווקא עכשיו הרייטינג שלה הוא מהנמוכים שאי פעם היו לה.

מתוך “המתים המהלכים” – עונה 7 פרק 16 (קרדיט תמונה: Gene Page – AMC)

הסיבה לכך היא שנמאס לנו. האיכות של הפרקים החלשים אמנם עלתה, אבל זה לא משנה, כי גם הם לא משנים כלום – הפרקים האלה שם בשביל למלא לנו את הזמן. כמו אופרת סבון עקבית, “המתים המהלכים” מתעסקת במה שבליבן של הדמויות, כדי שהגורל, בסוף, יראה לכולנו שוב שזה לא משנה, ושלקוסמוס יש תכניות משלו לגיבורים. וכמו שאופרות סבון נמשכות עשרות שנים, גם “המתים המהלכים” לא מראה שום כוונה להסתיים באף שלב.

אז אולי נחזור לעוד עונה, כי ניגן מבדר מאד וג’יידיס מעניינת, ויחזקאל וקרול מקסימים וכיף לראות את דאריל צועק ומתעצבן, אבל אנחנו שוב נדע בדיוק מה אנחנו מקבלים – מסטיק שנמתח ונמתח ללא תוחלת ומדי פעם מופרע על ידי קצת אלימות ואקשן מבדרים מהרגיל.

הסדרה “איירון פיסט” שוחררה לפני כחודש וחתמה בכך את רצף הסדרות שקודמות למיני-סדרת “המגנים” (The Defenders), סדרת גיבורי-העל של מארוול ונטפליקס שעוקבת אחרי גיבורים חלשים יותר מעמיתיהם הקולנועיים, שנלחמים בפשע בניו-יורק. כעת מארוול ונטפליקס הכריזו על תאריך היציאה בצורה לא שגרתית.

שלושה אתרים עלו לאוויר, שמקושרים זה לזה. אתר אחד הוא עמוד השער של ה-New York Bulletin, העיתון בו עובדת קרן פייג’ מ”דרדוויל“. בעיתון מופיעות מספר כתבות עם רפרנסים לכל ארבעת הסדרות, כולל תהייה לאן נעלם דרדוויל, מה שמרמז שהוא פחות פעיל עכשיו, ותמונה של לוק קייג’ בכלא. בראש העמוד מופיע ראיון עם וורד וג’וי מיצ’ם מ”איירון פיסט”, שסובב את תאגיד ראנד ואת מקומם בעסק, ככל הנראה לפני שובו של דני בתחילת הסדרה.

לוק קייג’ מתוך “המגנים” (תמונה באדיבות Netflix, צילום: Sarah Shatz)

אתר נוסף הוא האתר של צ’יקארה דוג’ו, בו קולין ווינג מ”איירון פיסט” מלמדת אומנויות לחימה. באתר זה יש סרטון של קולין משווקת את הדוג’ו, ועדות של קלייר טמפל ששמחה שמצאה את הדוג’ו הזה.

אתר נוסף הוא עמוד הלינקד-אין (Linkedin) של וורד מיצ’ם, שכולל פרטים רבים על העבר שלו, כשרוב הנסיון התעסוקתי שלו הוא, כמובן, בתאגיד ראנד, אותו הוא מנהל מגיל 18.

מעניין מכל הוא סרטון שעלה לטוויטר, שנקרא פשוט “אבטחת מידלנד סירקל מעלית ב”, שמראה את ארבעת המגנים ממצלמת האבטחה של מעלית בבניין חברת מידלנד סירקל, חברה שהייתה מעורבת בפעילות של ארגון היד (The Hand) בעונה השנייה של “דרדוויל”.

אנו שומעים את קולה של סיגורני וויבר (Sigourney Weaver), שתשחק את אלכסנדרה (Alexandra), האויבת של המגנים בסדרה, מכריזה שהמעלית יורדת. המגנים עצמם נראים תשושים, וג’סיקה שוברת את מצלמת האבטחה כשהטיימר מראה 08:18:20:17. זו לא סתם שעה, אלא תאריך היציאה של הסדרה לנטפליקס: ה-18 באוגוסט, 2017. אוגוסט כבר לא רחוק בכלל, מה שאומר שעד אז ודאי נראה עוד מספר טריילרים יותר קונקרטיים.

סיגורני וויבר מתוך “המגנים” (תמונה באדיבות Netflix, צילום: Jessica Miglio)

יש לי וידוי – לא צפיתי מעולם ב”נמלטים” (Prison Break). אני נמנה עם אותה קבוצה קטנה ששמעה לפני עשור שיש סדרה כזאת, שמשנה את פני הטלויזיה, והחליטה לוותר. לכן שהוכרז לפני יותר משנה שהסדרה תחזור לעוד עונה אחת לפחות, זה לא דיבר אלי. כשניגשתי אל “אוגיג’יה” (Ogygia), הפרק הראשון בעונה החדשה, לא היו לי ציפיות רבות, או עניין כלשהו בעונה הזאת. עכשיו אני יודע שאני הולך להתמיד ושאסיים אותה.

הסיפור

תאודור “טי-באג” באגוול משתחרר סוף סוף מהכלא בצורה חוקית ולגיטימית, ובשחרור מוקדם על התנהגות טובה. יחד עם כל רכושו, הוא מקבל גם מכתב מסתורי בו מופיעה תמונה של מייקל סקופילד, שנחשב למת.

למרות היריבות ביניהם, טי-באג לוקח את המעטפה אל לינקולן בארווס, אחיו של סקופילד, שנתפס במחשבה שאחיו אולי עדיין חי, ומסרב לשחרר אותה. לינקולן לוקח את המעטפה אל שרה טנקרדי, אלמנתו ואם בנו של מייקל, ומתניע שרשרת ארועים שמסכנים את חיי כל המעורבים, ולוקחים את לינקולן לתימן השסועה, היכן שהוא מאמין שמייקל מוחזק.

מתוך “נמלטים” עונה 5 (תמונה באדיבות, קרדיט: Twentieth Century Fox)

מספקת את כל המידע הנחוץ

רובכם ודאי כבר יודעים מי זה טי-באג, מה הקשר בינו לבין הגיבורים, ולמה חסרה לו יד. אתם יודעים בדיוק מה מייקל ולינקולן עברו, איך שרה קשורה לכל זה, ומי הם שאר האנשים מהעבר שמופיעים שוב בסדרה. אף על פי שארועים רבים קרו לדמויות האלה במהלך הסדרה, היתרון של הצופה הותיק לא גדול על פני הצופה החדש כפי שניתן לחשוב.

הצופים ב”נמלטים” יקבלו מהר מאד כמויות מאד גדולות של מידע. חלק מהמידע הזה יוצג בצורה ויזואלית, וחלקו יסופר לנו בטקסט ברור. “נמלטים” עושה מה שעושות סדרות רבות בחוסר אונים מסויים – כופה על דמויות לספר אחת לשניה דברים שאותן דמויות כבר ידעו. אך כאן זה לא מרגיש חסר אונים.

בין אם אתם צופים חדשים, או שאתם צופים ותיקים שלא זוכרים כיצד נגמרה סדרה שעברו שבע שנים מאז שהיא ירדה מהמסך, המידע הזה חיוני לכולנו. הוא נחוץ כדי שנבין מה קורה בסדרה הזאת בכלל. כמות כזאת של מידע ניתן היה להעביר בהדרגה, בצורה יותר אלגנטית, אם היו מקדישים לזה פרק שלם. ו”נמלטים” לא רוצה לעשות את זה.

אף על פי שמדובר בסדרה בת עשור שחוזרת, הפקת “נמלטים” מבינה משהו שרוב הסדרות עדיין לא הפנימו כמו שצריך – תשומת הלב שלנו, הצופים, מאד מעורערת, ואי אפשר לתת לנו להשתעמם בפרק הפתיחה של אף סדרה, במיוחד כזאת כמו “נמלטים”, שקל מאד להיות סקפטים לגביה.

סדרה שנעה בקצב מסחרר

אפשר לומר על הפרק החדש של “נמלטים” הרבה דברים: אפשר לומר שהוא מוגזם, שהכתיבה בו מקרטעת, אפשר לומר שהסיטואציות שהדמויות נקלעות אליהן לא מציאותיות, אבל אי אפשר לומר עליה ולו לרגע שהיא משעממת, וזה הכי חשוב.

“נמלטים” לרגע לא משלה את עצמה, ולא משקרת לצופים – זאת לא דרמה איכותית ומורכבת עם דמויות בעלות עקומות התפתחות מסועפות, זאת לא סדרה שמצטיינת בכתיבה או במשחק יוצאי דופן, והיא לא סדרה מעוררת מחשבה. אבל יש שני דברים שהיא כן מעוניינת להצטיין בהם – אקשן ומתח. בשניהם היא מצליחה מעל ומעבר למצופה.

מתוך “נמלטים” עונה 5 (תמונה באדיבות, קרדיט: Twentieth Century Fox)

וזה ממש לא טריויאלי. השילוב בין אקשן למתח הוא תמיד שילוב בעייתי – ז’אנר הפעולה דורש שכל הזמן יקרה משהו, והמתח, מנגד, מעדיף שיקרה כמה שפחות. המעברים מסצנה לסצנה מידיים ועצמתיים, וכל פעם שהסדרה מבטיחה משהו, היא מקיימת את ההבטחה.

אין ב”נמלטים” ולו סצנה אחת מיותרת. כל מה שקורה על המסך קורה כי זה חייב לקרות – הכל מקדם את העלילה, ומוביל אותנו לשלב הבא בלגלות מה לעזאזל קרה למייקל סקופילד, כיצד ייתכן שהוא לא מת, והאם הוא באמת נמצא בכלא בתימן.

בשורה התחתונה

“נמלטים” היא טלויזיה במיטבה. היא לא חכמה ולא מעוררת מחשבה רבה, אך היא גם לא מתיימרת להיות כזאת. היא סדרה בידורית, שמנסה לרגש אותנו ולמשוך אותנו ללב ליבו של סיפור מסוכן שסופו לוט בערפל. ככזאת, היא מתעלה על רוב מתחרותיה.

הפרק השלישי בעונה 7 של “המתים המהלכים” (The Walking Dead), הנקרא “התא” (The Cell), שוב לוקח אותנו למקום חדש ולא מוכר, גם אם הדמויות בו מוכרות. לראשונה אנו מבקרים במחנה הראשי של “המושיעים” (The Saviors), הכנופיה של ניגן (Negan). אנו רואים מה נעשה לדאריל (Daryl) מאז שהוא נלקח, אך בפועל הפרק לא באמת עליו. במקום, עיקר הפרק מתמקד בלהציג דמות אותה אנחנו מכירים באופן שטחי באור שונה לחלוטין.

בביקורת זו יהיו ספוילרים – ראו הוזהרתם!

לא מחדש בתחום המוכר

חלק מהפרק עוקב אחר דאריל, וההתמודדות שלו עם השבי בבסיס “המושיעים”. כל מה שקשור אליו זה, כנראה, החלקים החלשים יותר בפרק. אנחנו מכירים אותו הרי עוד מהעונה הראשונה, ומקרוב. היינו עם דאריל במצבים קשים שונים ומשונים, ואמנם אף מצב לא היה קשה כמו זה, לא ראינו שום דבר חדש.

מתוך “המתים המהלכים” – עונה 7 פרק 3 (קרדיט תמונה: Gene Page – AMC)

דאריל עודנו איש עקשן, שממשיך לנסות לברוח גם כשרוחו של כל אדם אחר הייתה נשברת, וגם אחרי שכבר הראו לו את כל הזוועות שעשויות להעשות לו. למרות שהוא לא רואה אור שמש, חושיו עוברים התעללות שיטתית והוא אוכל מזון כלבים בין שתי פרוסות לחם, דאריל ממשיך להאבק. ברגע ה”מותח” בו ניגן שואל את דאריל לשמו, היה ברור שדאריל לא יקרא לעצמו ניגן. ודאי שלא בפרק השלישי של העונה.

ההתעסקות בתלאותיו לא נעימה, פשוט כי הוא בחור שאנחנו אוהבים ושנקשרנו אליו, אך שום דבר ממה שקורה לו לא באמת מעניין. למזלינו, הפרק לא מספר את הסיפור של דאריל. הפרק מספר את הסיפור של דווייט (Dwight).

היפוך מוחלט

בדווייט מגולם אחד מהמקרים המוצלחים ביותר בסדרה של היפוך ציפיות. הפעם הראשונה בה פגשנו אותו הייתה בפרק השישי בעונה 6, יחד עם אשתו שרי (Sherry) ואחותה שנהרגה באותו הפרק. ובאמת שהם נראו כמו אנשים טובים. אנשים ששדדו את דאריל בשל הנסיבות הקשות, ובגלל שזה מה שהם למדו בעולם הזה. כעסנו עליהם, ודאי, אך לא שנאנו אותם. הם היו פשוט עוד מכשול לדאריל, מהסוג שדאריל מתגבר עליו בקלות יחסית.

מתוך “המתים המהלכים” – עונה 6 פרק 6 (קרדיט תמונה: Gene Page – AMC)

אז עוד לא ידענו על “המושיעים”, והיינו מרחק של כחצי עונה מהרמז הראשון לניגן. בפעם הבאה בה פגשנו את דווייט, הוא היה כבר באופן ברור ומפורש אחד מה”רעים”. והוא אופיין כמין עוזר-נבל בצורה מאד אפקטיבית, בהתחשב בזה שהוא השתמש ברובה-הקשת של דאריל, אליו דאריל קשור מאד, ואולי אנחנו, הצופים, קשורים אפילו יותר. הייתה לו גם צלקת חדשה על הפנים, ואם למדנו משהו מדיסני, זה שאנשים מכוערים הם לרוב מרושעים יותר.

ההתנהלות הרצחנית הזאת, כמו גם העובדה שהוא היה זה שהרג את דניס (Denise), דמות שלמדנו לחבב מהר, הפכה את דווייט לא רק לאויב הבלעדי של דאריל, אלא גם לאחד ה”מושיעים” היותר שנואים עלינו. עם הופעתו של ניגן נהיה ברור כמה הוא נאמן. הוא גם רצה להרוג את דאריל ויותר מפעם אחת, מה ששוב הפך אותו לדמות מאד שנואה.

אבל “התא” מצליח לספר לנו בצורה מאד מפורטת את כל מה שקרה לשרי ולדווייט; גם לפני שפגשנו אותם, וגם אחרי שהם שדדו את דאריל. כתוצאה מזה דווייט עובר מעין טרנספורמציה מול עיננו. הפרק גם מתחיל בנקודה מאד ברורה – אנו רואים אותו נהנה מארוחה דשנה, שאת מרכיביה הוא לקח מאחרים בכוח. הוא צופה מהצד במפגנים של אלימות, ואדיש לסבלם של אחרים. הוא מוצג בדיוק כמפלצת שאנחנו רגילים לראות בו. האנושיות שלו מופגנת במפגשים שלו עם שרי, מן הסתם, אך מה שעוד יותר מוצלח זה השיחות שלו עם ניגן.

מתוך “המתים המהלכים” – עונה 7 פרק 3 (קרדיט תמונה: Gene Page – AMC)

ניגן מפתח אופי מעניין. לאחר המוניטין שהוא צבר בעונה הקודמת, המוניטין שהוא הוכיח כנכון בפרק הראשון, הוא כמעט ואלוהי בשבילינו, כמו שהוא אלוהי ל”מושיעים”. אך אנו רואים בו גם את הצד האנושי – הוא גבר שחצן ונהנתן, עם אגו מנופח מאד, שהוא לא טורח להסתיר ולו לרגע. הוא שוב מצליח לצמרר אותנו, כשברוחו הנדיבה הוא מציע לדווייט את אשתו לשעבר כ”פרס” חד פעמי ללילה, וכשהוא מספר איך הוא שבר את דווייט, ושוב נתן לו לטפס להיות יד ימינו.

ופה אנו רואים חולשה של ניגן, חולשה שעלולה להיות מלכודת. כי השחצנות שלו גורמת לו להראות עיוור, אך חשוב לזכור שהמשטר שלו בנוי לא רק על פחד, אלא גם על תגמולים למי שנאמן לו. קשה להאמין שניגן לא חושב על כך שדווייט עשוי לחוש מרמור כלפיו. אבל כמו שדאריל עצמו שם לב, דווייט לא יניד עפעף נגד אדונו, כי זה עשוי לסכן משמעותית של בטחונה של שרי.

מתוך “המתים המהלכים” – עונה 7 פרק 3 (קרדיט תמונה: Gene Page – AMC)

בסוף אנו רואים דבר מעניין – החבר מהעבר של דווייט, זה שהוא הרג בסוף וגרם לנו לחשוב שהוא עשה לו חסד, הצטרף לזומבים. ואכן נעשה לו איזשהו חסד, כי מוות כנראה עדיף על מה שהוא היה חוטף מניגן, אבל דוויט לא בא הביתה בידיים ריקות – הוא הביא משהו להראות לאדונו, לקבל עוד “נקודות” ולגבות את הסיפור שלו.

רק שהפעם, בסצנת הסיום, הרגשנו אל דוויט גם מידה של רחמים. בסוף הפרק, הוא כבר לא “האיש הרע שגנב לדאריל את הנשק”, אלא מין מראה של דאריל, לבוש גם הוא כאופנוען, חמוש גם הוא באותו נשק, ורוצה מאד להלחם, אבל בניגוד לדאריל יש לו עדיין יותר מדי מה להפסיד.

בשורה התחתונה

הפרק השלישי בעונה החדשה של “המתים המהלכים” הוא פרק בו לא קורה הרבה, וזה חבל. זה פרק בו אנחנו מגלים דברים חדשים על דמויות שכבר הכרנו, אך שום דבר לא משתנה מתחילתו ועד סופו מלבד הפרספקטיבה שלנו על דברים. וזה בהחלט חשוב. בסופו של דבר זהו פרק מוצלח ומעניין, מה שחבל הוא שמלבד אקספוזיציה ארוכה אין דבר נוסף בפרק.

מתוך “המתים המהלכים” – עונה 7 פרק 3 (קרדיט תמונה: Gene Page – AMC)

גם את הסיפור של דווייט אנחנו לומדים בעיקר ממה שניגן מספר. האלטרנטיבה יכלה להיות בפלאשבקים, מה שהיה עוד יותר חמור כנראה, אך גם ערימה של אינפורמציה המופלת לנו על הראש אינה עסיסית מספיק לסדרה שמתגאה בעסיס שלה מאד. מה שמציל את הפרק זה שדמותו של דווייט הפכה מאד מסקרנת, ובמידה רבה אנחנו מתחילים להזדהות איתו ולעודד אותו, לרצות לראות אותו מורד.

יחד עם מה שכבר ראינו, מצטייר מצב בו ישנה אפשרות לא רק למאבק חיצוני, אלא למרד משמעותי בניגן מבפנים. מרד שדווייט עשוי להיות המפתח שלו. השאלה החשובה היא – האם יצליחו להבטיח את בטחונה של שרי, או שמא היא תמות, או תפגע בצורה משמעותית, וזה יהיה מה שידחוף את דווייט אל הקצה, בו דאריל מחכה לו בידיים פרושות לרווחה?

לפני כחודשיים יצא הפרק הראשון של הסדרה “לגיון” (Legion), המתקיימת ביקום האקס-מן. את הפרק הראשון של העונה אף סיקרנו, עם תקוות גדולות וחששות רבים. כעת, לאחר שעונתה הראשונה של “לגיון” הסתיימה, נדמה שהתקוות התגשמו והחששות התבדו. בלי ספוילרים, ננסה להסביר למה.

נקודת ההתחלה

דן סטיבנס (Dan Stevens) משחק את דייוויד הולר, גבר צעיר עם מקרה חמור במיוחד של סכיזופרניה פרנואידית. הוא מוצא את עצמו נחקר על ידי ארגון לא ברור לאחר תקרית שהוא בעצמו לא ממש זוכר בבית החולים לחולי נפש בו הוא היה מאושפז קרוב לעשור.

שם, בבית החולים, דייוויד מצא אהבה עם אישה בשם סיד, אותה משחקת רייצ’ל קלר (Rachel Keller), שלא מוכנה שיגעו בה, והסתובב עם חברתו הטובה לני, אותה משחקת אוברי פלאזה (Aubrey Plaza), שהפרעת האישיות שלה לא ברורה לנו לחלוטין, אך ברור גם שהיא מופרעת למדי.

לני ודיוויד מתוך “לגיון” (תמונה: FX)

אף על פי שהחיים בבית החולים הפסיכיאטרי נראו יחסית טובים, קרה משהו ששיבש הכל. משהו נורא תמיד נועד לקרות, כי דייוויד שומר סוד, אפילו מעצמו – דייוויד הוא למעשה מוטאנט, אולי המוטאנט החזק ביותר שתועד אי פעם, ובתוכו שוכן “שד צהוב עיניים” שמחריב את עולמו של דייוויד בכל פעם שהוא מוצא שלווה.

פועל מחוץ למוסכמות הקיימות

“לגיון” היא לא סדרת גיבורי-על. היא סדרה שיש בה גיבורי על, גיבורים מיקום מוכר מאד למעשה, יקום האקס-מן. היא סדרה שעוקבת אחר הגיבורים האלה, אחרי הכוחות שלהם, היכולות שלהם, וההתמודדות שלהם עם העולם, אבל היא לא עומדת ברוב המוסכמות שנבנו סביב סדרות וסרטי גיבורי על עם השנים.

הסדרה נכתבה והופקה על ידי נוח האולי (Noah Hawley), יוצר הסדרות “בונז” (Bones) ו-“פארגו” (Fargo). האולי הוא אשף של מסתורין ושל הצגת עולם לא-רציונלי כעולם אמין. עם לגיון, הוא החליט לא להציג בפנינו סתם עוד סדרה על מוטאנטים נרדפים, אלא להעביר אותנו חוויה שרק מדיום אודיו-ויזואלי כמו הטלויזיה והקולנוע יכול להעביר.

ב”לגיון” אנו חווים את העולם דרך עיניו של דייוויד, ועל דייוויד אנו יודעים שלושה דברים: אנו יודעים שהוא מוטאנט רב עוצמה שלא מודע לכך בעצמו; אנו יודעים שהוא לא לחלוטין בריא בנפשו, למרות או אף בגלל הכוחות שלו; ואנחנו יודעים שיש לו צד אפל מאד שהוא עצמו פוחד ממנו, אבל רוב הזמן מדחיק אותו.

העולם דרך עיניו של דייוויד הוא, בהתאם, עולם מאד מוזר. הפרק הראשון של “לגיון” הוא פרק מאד פסיכודלי, ובסופו הוא מותיר אותנו עם זוג חששות – איננו רוצים שהסדרה תפסיק להיות כה מיוחדת, שתהייה סתם עוד סדרת גיבורי על, לא אחרי מה שראינו, אבל גם אי אפשר לראות כל פרק בלי תחושת זמן מוגדרת ומופעי וידאו-ארט אור-קוליים, זה מעייף ומקשה לעקוב אחרי העלילה. לשמחתינו, הסדרה סרבה להיות סטנדרטית, אבל המשיכה להתפרע בצורה שלא הייתה מעייפת, אלא מענגת ביותר.

מתוך “לגיון” (תמונה: FX)

שואב השראה מהמקומות הנכונים

כמו בתוכן, כך גם בצורה – נוח האולי לא שואב השראה מכ-40 שנים של סרטי וסדרטת גיבורי על, הוא שואב ממעל מאה שנים של קולנוע. “לגיון” משתמשת בכל הספקטרום של הכלים הקולנועיים כדי לייצר את החוויה המיוחדת שלה, ונוטה לא להשתמש באותו כלי יותר מפעם אחת.

בפרק הראשון, למשל, נשברות מוסכמות הזמן, שכן הסדרה לא מבהירה לנו בשום צורה מה מתרחש בהווה ומה בזכרונות, ומה הפער בין הזכרונות ומה הסדר ביניהם. זה מהלך שהסדרה לא חוזרת עליו שוב, לפחות לא בעונה הזאת. הפרק השני הוא פרק יחסית סטנדרטי, אבל הוא ממשיך באסתטיקה מאד קופצנית כדי לשמור אותנו על קצות האצבעות. ואז, בפרק השלישי, הוא שובר קונבנציה קולנועית אחרת. כך הוא ממשיך, כשאחת לשניים-שלושה פרקים הוא שובר לחלוטין את הכלים, לפעמים גורם לנו לחשוב שמשהו לא תקין בציוד שלנו, כשבעצם הסדרה היא זאת שמשבשת את הקול ו/או את התמונה.

הסיפור גם הוא מצליח לפנות למקורות ההשראה הנכונים. דייוויד מאמין שהוא לוקה בנפשו. מנגד, ישנן דמויות שרוצות בטובתו ומאמינות שהוא בריא לחלוטין, ושהוא פשוט לא מבין את הכוחות שלו. האמת נמצאת איפשהו באמצע, ונושא בריאות הנפש הוא נושא מרכזי בסדרה. האם זה צודק לאשפז נערה שפוחדת ממגע אנושי בבית חולים פסיכיאטרי, בהתחשב בכך שיש לה כוח על שהופך מגע כזה למסוכן? האם, מנגד, אפשר לומר שנערה שפיתחה חרדה קיומית מכל סוג של מגע פיזי היא לחלוטין בריאה?

“לגיון” מראה לנו את כל המוטאנטים כאנשים מאד לא יציבים. בגרסה הזאת של עולם ה”אקס-מן” ארגון האקס-מן עצמו אינו קיים. אולי היה קיים בעבר, אבל כעת אין שום ייצוג חיובי גדול למוטאנטים, והם ניצודים על ידי גורמים ממשלתיים. כתוצאה מכך אנו רואים שכל הדמויות מפתחות איזשהן הפרעות אישיות, חלקן קשות יותר וחלקן פחות. כך, למשל, בחור חביב שכוח העל שלו הוא להיכנס לזכרונות של אנשים, שנראה מאד נחמד וחיובי ברוב הזמן, מתגלה כחובב רובים שמעדיף לירות בבעיות שלו במקום לדבר איתן, בצורה שנוטה לפעמים להיות הרסנית. וזהו רק קצה הקרחון.

שווה צפיה ואולי אפילו שתיים

“לגיון” מייצרת סוג כה חדש וכה שונה של סדרת גיבורי על, שהיא מתעלה מעל לסטראוטיפים הקיימים ואומרת בעצם, שסדרת גיבורי על יכולה להיות כל מה שהיוצרים שלה ירצו שהיא תהייה. “ג’סיקה ג’ונס” כבר עשתה כמה צעדים גדולים מאד בכיוון, אך “לגיון” זינקה ממש מעבר לגדר, אל עולם הטלויזיה והקולנוע הגדול.

“לגיון” לא ממצבת את עצמה כסדרת גיבורי על. היא לא משווה את עצמה ל”דרדוויל” או ל”סופרגירל”. היא מעמידה את עצמה לצד סדרות כמו “פארגו” ו-“טווין פיקס”, סדרות שמותחות לא רק את גבולות הז’אנר שלהן, אלא את גבולות היצירה הטלויזיונית כולה. היא כבר חודשה לעונה שנייה, כך שנוכל לצפות בכליון עיניים להמשך סיפורו הגרוטסקי של דייוויד הולר, המוטאנט ששבר לעצמו את התודעה בנסיון להיות “נורמלי”.

דן סטיבנס ואוברי פלזה מתוך “לגיון” (תמונה: FX)

נטפליקס שחררה אתמול (ב’) טריילר ראשון לעונה החדשה של סדרת המופת “סנס8” (Sense8), שהופקה ונכתבה על ידי האחיות לאנה ולילי ואשובסקי, יחד עם יוצר הסדרה “בבילון 5”, ג’יי מייקל סטרצ’ינסקי (J. Michael Straczynski).

הסדרה עוקבת אחרי שמונה אנשים מרקעים שונים מאד, ממדינות שונות בעולם, שלפתע נהיים “סנסייטס” – אנשים המחוברים זה לזה בתודעה וברגש. בעונה הראשונה הסנסייטס הטריים לומדים להתמודד עם המצב יוצא הדופן שאליו הם נקלעו, והסדרה קופצת מדמות לדמות, במטרה להציג כיצד הפעולות של כל אחד ואחד מהם משפיעות על רוב או כל הקולקטיב.

מתוך Sense8 עונה 2 (צילום: Murray Close, תמונה באדיבות Netflix)

הדמויות נמצאות במדינות וביבשות שונות, ורוב הסדרה צולמה בלוקיישנים עצמם בהם היא מתרחשת. זו סדרת מדע בדיוני שעוסקת בנושאי זהות, מגדר ודת בצורה שאף סדרה לפניה לא עשתה, לפחות לדעת הואשובסקיות. הסנסייטס מגלים שהם לא היחידים מסוגם, ושסנסייט מנוסה יותר שקורא לעצמו Whispers עומד בראש ארגון שצד סנסייטס אחרים. הוא נעזר ביכולת שלו להתחבר אליהם כדי לתפוס אותם.

בעונה החדשה אנו רואים שהמצוד אחר הגיבורים נמצא בשיאו, והם משתמשים בכל המשאבים שברשותם כדי לעזור זה לזה להיחלץ ולא ליפול לידי אנשים שמנסים לפגוע בהם בגלל היכולת שלהם. העונה השניה תכלול עשרה פרקים, ולא תריסר כמו העונה הראשונה, ותעלה כולה לשירות הצפיה הישירה של נטפליקס ב-5 במאי הקרוב.

רשת Spike שחררה טריילר לסדרה חדשה בשם “הערפל” (The Mist), המבוססת על סיפור בעל אותו שם של אשף האימה סטיבן קינג (Stephen King). זהו עיבוד חדש לסיפור, נפרד מהסרט “הערפל” בכיכובו של תומס ג’יין (Thomas Jane) מ-2007, המבוסס גם הוא על אותו הסיפור.

“הערפל” מספרת את סיפורה של עיירה קטנה שערפל מסתורי אופף אותה לפתע. בסיפור המקורי ובסרט מפלצות מחרידות ונוראיות יוצאות מהערפל, ומתחילות להרוג כל אדם שנקרה בדרכן, מה שמוביל להתדרדרות מהירה של כל קהילת העיירה לעוינות ואלימות. סיפור הסדרה יהיה דומה, ככל הנראה, אך בטריילר עוד לא הופיע רמז ברור למפלצות.

העונה הראשונה של הסדרה תכלול עשרה פרקים, ותעקוב אחר דמויות שונות מעט מאלה שבסרט ובסיפור, ביניהן קבוצת שוטרים, חייל שאיבד את זכרונו, קבוצה שמסתתרת מהערפל בתוך כנסיה, ועוד. אנו רואים שהערפל לא מהווה איום מידי ככל הנראה, אך מנגד הוא גם משפיע על תושבי העיירה וגורם להם לאבד את שפיותם בהדרגה עוד לפני שהעיירה מוצפת במפלצות המחרידות.

בסדרה יככבו אליסה סאת’רלנד (Alyssa Sutherland) מ”ויקינגים”, אייזאה וויטלוק ג’וניור (Isiah Whitlock Jr.) וביל קאר (Bill Carr). היא נכתבה והופקה על ידי כריסטיאן טורפ (Christian Torpe) הדני.

“הערפל” תעלה לשידור ב-22 ביוני בארצות הברית.

שרות הצפיה הישירה סלקום TV מרחיב את מאגר התכנים שלו משמעותית. כבר ביוני הקרוב יוכלו לקוחות סלקום TV לצפות בכל התכנים של HBO, ללא יוצא מן הכלל, בסמוך ללוח השידורים האמריקאי.

התכנים החדשים יהיו זמינים לכל המנויים של השירות, המוצע במחיר של 99 שקלים לחודש וכולל את כל התכנים שסלקום TV מציעה. לאחר צירוף התכנים מבית HBO לשירות ניתן יהיה לצפות בעונות החדשות של כמה מהסדרות המצליחות ביותר בעולם, ביניהן “ויפ” (Veep), “ווסטוורלד” (Westworld), “עמק הסיליקון” (Silicon Valley) וכמובן “משחקי הכס” (Game of Thrones) שתחזור לעונה שביעית ביולי הקרוב.

קריאה נוספת: עונה 7 של משחקי הכס תגיע ב-16 ביולי – צפו בפרומו

במקביל, יוכלו צופי סלקום TV לגשת למאגר בלתי נדלה של תכני HBO ישנים יותר, ביניהם הפקות התעודה של HBO וסדרות ישנות ואהובות כמו “אוז” (Oz), “הסמויה” (The Wire), “הסופרנוס” (The Sopranos) ועוד.

ל-HBO יש לא מעט תכניות לתכנים חדשים גם לשנתיים הקרובות, תכנים שיהיו זמינים גם הם למנויי סלקום TV כשיצאו. בין הסדרות הצפויות ישנן “חפצים חדים” (Sharp Objects) בכיכובה של איימי אדמס (Amy Adams) והסדרה הבאה של אלן בול (Alan Ball), יוצר “עמוק באדמה” (Six Feet Under), בה יככבו טים רובינס (Tim Robins) והולי האנטר (Holly Hunter).

בהודעה לעיתונות מסר יניב גרינוולד, סמנכ”ל הטלויזיה בסלקום, ש”אנו שמחים להשיק את כל מגוון התכנים מבית התוכן המוביל HBO. סלקום תמשיך להביא את התכנים הטובים בעולם ולשמר את המחיר הנמוך ביותר בשיטת הכל כלול וללא תוספת מחיר“.

לאחר לא מעט טיזינג מצדו של דיוויד דוכובני (David Duchovny), הכריזה רשת פוקס על עונה נוספת לסדרת המתח/מדע-בדיוני “תיקים באפלה” (The X-Files), שצפויה לצאת לקראת סוף השנה הנוכחית, ולהיכנס למשבצת העונתית של חורף 2017-2018.

דוכובני וג’יליאן אנדרסון (Gillian Anderson) יחזרו לנעליהם של פוקס מאלדר ודיינה סקאלי, סוכני ה-FBI העוסקים בפעילות על טבעית ורודפים אחרי קנוניות ממשלתיות אימתניות. כריס קרטר (Chris Carter), יוצר הסדרה המקורית, יהיה אחראי גם על העונה החדשה.

זוהי העונה השנייה מאז חזרתה של “תיקים באפלה” בינואר 2016 אל המסך, והעונה ה-11 של הסדרה בסך הכל. בעוד שהעונה הקודמת כללה שישה פרקים, העונה החדשה תורכב מעשרה. צילומי העונה החדשה צפויים להתחיל בקיץ הקרוב, מה שהופך את שנת 2017 לפעילה במיוחד בשביל אנדרסון, שבדיוק סיימה את צילומי העונה הראשונה של “אלים אמריקאים” (American Gods) של רשת Starz, בה היא משחקת את האלה מדיה.

#TheXFiles pic.twitter.com/9J7SuFvS6S

— David Duchovny (@davidduchovny) 21 באפריל 2017

“דמויות איקוניות, סיפור עשיר, יוצרים אמיצים –  אלה אבני הפינה של סדרות טלויזיה גדולות. ואלה כמה מהסיבות שבגללן ‘תיקים באפלה’ השפיעה על כל כך הרבה מעריצים ברחבי העולם“, אמר נשיא פוקס דייוויד מאדן (David Madden).

עדיין לא הוכרז תאריך יציאה רשמי לעונה החדשה, אך לקראת סוף השנה בוודאי נוכל לראות כבר טריילרים, יחד עם תאריכים מדוייקים יותר.

קבוצת האקרים הפועלת תחת השם The Dark Overlord (או TDO בקיצור) הפיצה במהלך הלילה 10 פרקים מתוך עונה 5 של הסדרה “כתום זה השחור החדש“, זאת כחודש לפני עלייתה הצפויה לאוויר בתאריך ה-9 ביוני דרך שירות הזרמת התכנים של נטפליקס.

קריאה נוספת: נטפליקס חושפת את תאריך היציאה לעונה 5 של כתום זה השחור החדש

בהודעה שהפיצה קבוצת TDO דרך פוסט באתר Pastebin, נרמז כי הפרקים שוחררו בעקבות סירוב תשלום מצידה של נטפליקס לשם הימנעות מהפצת פרקי הסדרה טרם עת: “זה לא היה חייב להיות כך, נטפליקס. אתם הולכים להפסיד הרבה יותר כסף על כל זה ממה שהופיע בהצענתנו הנדיבה“, דברי TDO. הקבוצה מוסיפה כי ההצעה שניתנה לנטפליקס עדיין נמצאת על השולחן בשלב זה, דבר המעיד יותר מכל כי בראש מעייניה של TDO הינם ניסיונות חוזרים להרוויח מסחיטת חברות כמו נטפליקס.

אתר TorrentFreak מדווח כי קבצות TDO הגישה חוזה מסודר לאחת משותפותיה של נטפליקס, אולפני לארסון (Larson Studios), האחראים על ביצוע חלק משלבי הפוסט פרודקשן עבור הסדרה של נטפליקס, בו ביקשו מהאולפנים לשלם 50 ביטקוין, ששווים באותה תקופה נאמד בין 40-50 אלף דולר (כיום כ-67 אלף דולר) על מנת למנוע את הפצת הסדרה עוד בדצמבר של השנה שעברה.

פרקי הסדרה המודלפים מופיעים באתר שיתוף קבצים

הפרק הראשון בעונה 5 היה הראשון שהופץ אתמול, אך TDO שיחררו במהלך הלילה 9 פרקים נוספים מהסדרה. את הפרקים הנותרים (11-13), מציינת קבוצת ההאקרים כי שיחררה מאחר שהשיגה את פרקי העונה החמישית מוקדם מאוד, טרם החלה עבודת הפוסט פרודקשן על אותם פרקים, אשר לא נמצאים ברשותה. באשר לאיכות, מסבירים ב-TDO כי זו קרובה לגבוהה ביותר, אם כי מציינים שישנן סטיות בתמונה ובאודיו בחלק מהמקרים.

קבוצת ההאקרים טוענת כי לא סיימה את עבודתה עם הפצת הפרקים מתוך עונה 5 של “כתום זה השחור החדש” וכי היא קוראת תיגר על נטפליקס, לצד חברת נוספות כמו ABC, נשיונל גיאוגרפיק, FOX ו-IFC. לטענת הקבוצה, ישנן עוד הדלפות בתפריט, אלו יגיעו בשלב מאוחר יותר.

הודעת TDO המלאה מאתר Pastebin (לחצו להגדלה)

עונה 5 של כתום זה השחור החדש תופץ דרך שירות הזרמת התוכן של נטפליקס החל מה-9 ביוני ואנו נמליץ לכם להמתין עד אז לשם צפייה בתכני הסדרה באופן חוקי דרך נטפליקס או בערוצים אחרים בארץ שישדרו את הסדרה. ואם אתם זקוקים לכמה תמריצים נוספים שלא לעבור על החוק, הנה כמה דברים שכדאי לכם לדעת לפני שתרוצו לחפש את פרקי הסדרה:

1. קבוצת TDO פירסמה כתובת IP של אחד מהגולשים הראשונים שהורידו את התכנים שהפיצה דרך הפוסט שלה ב-Pastebin – האם תפיץ גם את שלכם?
2. רק 10 פרקים מתוך ה-13 הופצו בהדלפה – תחכו עכשיו יותר מחודש עד שתוכלו לצפות בפרקים הנוספים?
3. איכות הפרקים ככל הנראה לא מושלמת על פי דיווח TDO (לא בדקנו).
4. נותר עוד כחודש בלבד עד הפצת הסדרה באופן חוקי – לא תחכו כדי לצפות עם החברים והמשפחה ולדבר על זה?
5. כבר אמרנו שזה לא חוקי?

נטפליקס (Netflix) שחררה אתמול (ב’) טריילר ראשון לסדרת המתח “בית הקלפים” (House of Cards) בכיכובם של קווין ספייסי (Kevin Spacey) ורובין רייט (Robin Wright). “בית הקלפים” הייתה הסדרה הראשונה שנטפליקס הפיצה בפורמט הבינג’, כאשר כל פרקי הסדרה יוצאים בבת אחת, והיא נותרה עד היום אחת מסדרות הדגל של הרשת המצליחה.

“בית הקלפים” עוקבת אחר פרנסיס אנדרווד (Francis Underwood), פוליטיקאי ממולח שלא יבחל בשום אמצעים כדי להשיג כמה שיותר כוח בבית הלבן, ואשתו קלייר (Claire), בת-בריתו שמסייעת לו בכל צעד, אך גם דואגת לאינטרסים שלה.

בטריילר ניתן לראות שפרנסיס מתכונן לקמפיין בחירות אכזרי, כאשר כהונתו הראשונה כנשיא מסתיימת בסוף 2016. שברי סצנות הערוכים לתוך הטריילר מראים ששוב המרוץ לבית הלבן יהיה אלים ואגרסיבי. אנדרווד יעשה כל שביכולתו כדי לשמור על מקומו, ונדמה שהוא לא יסתפק בקדנציה אחת. בדיוק כפי שקלייר עומדת מאחוריו, כך הוא יעמוד מאחוריה – העיקר שיהיה זה אנדרווד שישב בחדר הסגלגל. פרנסיס או קלייר, זה הינו הך.

שתי דמויות מפתח חדשות יצטרפו לעונה החמישית. שמות ותפקיד הדמויות לא ידועים עדיין, אך ידוע שהם יגולמו על ידי פטרישה קלארקסון (Patricia Clarkson) מ”שאטר איילנד” (Shutter Island), וקמפבל סקוט (Campbell Scott) מסרטי “ספיידרמן המופלא” (The Amazing Spider-Man).

פטרישה קלארקסון מתוך עונה 5 של בית הקלפים (צילום: David Giesbrecht, תמונה באדיבות Netflix)

בצמרת ישנם גם כמה שינויים משמעותיים: יוצר הסדרה, בו ווילימון (Beau Willimon), עזב את ההפקה בתחילת השנה שעברה. העונה החדשה הופקה על ידי צמד הכותבים מליסה ג’יימס גיבסון (Melissa James Gibson) ופרנק פוגלייסה (Frank Pugliese), שכותבים לסדרה מאז עונה 3.

עונה 5 כולה של “בית הקלפים” צפויה לעלות לשירות הצפיה הישירה של נטפליקס ב-30 במאי.

נטפליקס שחררה טריילר מלא ראשון למיני סדרה “המגנים” (The Defenders), שתביא את ארבעת גיבורי-העל של מארוול ונטפליקס להתאחד יחד כנגד סכנה כה גדולה, שאף אחד מהם בנפרד לא יוכל להתמודד איתה.

בטריילר אנו רואים כיצד דרדוויל, ג’סיקה ג’ונס, לוק קייג’ ואיירון פיסט מכירים בהדרגה, משוחקים בהתאמה על ידי צ’ארלי קוקס (Charlie Cox), קריסטן ריטר (Krysten Ritter), מייק קולטר (Mike Colter) ופין ג’ונס (Finn Jones). מי שמחברת ביניהם היא, באופן לא מפתיע, קלייר טמפל, אותה משחקת רוזאריו דוסון (Rosario Dawson), הדמות היחידה שהופיעה בכל ארבע הסדרות והכירה אישית כל אחד מהגיבורים הללו.

אנו רואים דמויות מכל הסדרות מופיעות, כשבולטת במיוחד הופעתה החוזרת של אלקטרה, בגילומה של אלודי יאנג (Elodie Yung), כמו גם שובו של סטיק, מורו של דרדוויל אותו מגלם סקוט גלן (Scott Glenn), שמקריין גם חלק מהטריילר.

מתוך “המגנים” (תמונה באדיבות Netflix, צילום: Sarah Shatz)

אבל הנבל המרכזי של הסדרה, הכוח האנטגוניסטי שלשמו יהיה על ארבעת הגיבורים להתאחד, היא דמות חדשה ולא מוכרת בשם אלכסנדרה, אותה תשחק סיגורני ויבר (Sigourney Weaver). ישנן מספר ספקולציות לגבי מי היא באמת, אך אלכסנדרה היא דמות שלא קיימת בקומיקס, לפחות לא בצורה הזאת, והיא צפויה להפתיע לא רק את הצופים החדשים, אלא גם את הקוראים הותיקים.

כל פרקי “המגנים” יעלו לשירות הצפיה הישירה של נטפליקס ב-18 באוגוסט.

רשת ABC חשפה את הפוסטר הראשון לסדרה חדשה ביקום הקולנועי של מארוול, שנקראת Inhumans. הסדרה מתקיימת ביקום הקולנועי, ומופקת על ידי אותה רשת שמפיקה גם את “סוכני ש.י.ל.ד.” (Agents of S.H.I.E.L.D.), הסדרה שחשפה לראשונה את זן ה-Inhumans בעונתה השניה.

ה-Inhumans (או ה”לא-אנושיים”) שהוצגו ב”סוכני ש.י.ל.ד.” הם אנשים שנושאים גנים של לוחמים שהונדסו על ידי גזע חייזרי הקרי (Kree). הם לא יודעים שהם נושאים את הגנים האלה עד שהם נחשפים לקריסטל מיוחד שגורם לגופם להשתנות ולכוחות על להתפתח בהם.

הסדרה החדשה תתמקד בסוג שונה מעט של אינהיומנס. מדובר באינהיומנס שמודעים למורשתם, וחיים בעיר הסודית אטילן (Attilan). לאחר מהפך שלטוני אלים, גיבורי הסדרה נסים מעירם להוואי, ונאלצים להילחם על חייהם ועל עתידו של העולם.

גיבורי הסדרה הם ברק שחור (Black Bolt), מלך אטילן, אותו יגלם אנסון מאונט (Anson Mount), ומדוזה (Medusa), אשתו, אותה תגלם סרינדה סוואן (Serinda Swan). לצידם יופיעו שחקנים רבים נוספים, ביניהם איוון רהאון (Iwan Rheon) מ”משחקי הכס“, קן לונג (Ken Leung) מ”אבודים” ועוד.

פוסטר לסדרה Inhumans (תמונה: Marvel’s Inhumans / Twitter)

סיפורה של משפחת המלוכה של אטילן אמור היה להפוך לסרט במקור, סרט שצפוי היה לחתום את השלב השלישי ביקום הקולנועי של מארוול, אך לאחר מספר שינויים בהפקה הוחלט לוותר על הסרט, ולהפיק סדרה במקום. בראש הסדרה עומד סקוט באק (Scott Buck), עם נסיון רב בכתיבת סדרות דרמה, ביניהן “עמוק באדמה” (Six Feet Under), “רומא” (Rome), “דקסטר” (Dexter) ו”כולם אוהבים את ריימונד” (Everybody Loves Raymond).

“אינהיומנס” מופקת בשיתוף פעולה בין מארוול, ABC ו-IMAX. פרק הפתיחה של הסדרה ירוץ על מסכי IMAX במשך שבועיים החל מה-1 לספטמבר, והסדרה תעלה ברשת ABC ב-26 בספטמבר, עם שמונה פרקים.

משחקי הכס עומדת להיכנס לעונתה השביעית בחודש יולי הקרוב, כאשר בשנה הבאה תשודר העונה השמינית והאחרונה של הסדרה המצליחה. אך ב-HBO לא מתכוונים לשים בצד את ההצלחה הגדולה ומודיעים היום (ה’) כי סגרו הסכמים עם מספר כותבים שישתלבו בכתיבת ארבעה פרוייקטים שונים בעולם שיצר ג’ורג’ ר.ר. מרטין עם סדרת ספרי הפנטזיה “שיר של אש ושל קרח”.

קריאה נוספת: פרומו חדש לעונה 7 של משחקי הכס מציג את הצעדה לכס המלוכה

הכותבים שיעבדו על ארבעת הפרוייקטים בעולם של משחקי הכס יהיו מקס בורנשטיין (Max Borenstein), שכתב עבור “קונג: אי הגולגולת” ו”גודזילה” מ-2014, ג’יין גולדמן (Jane Goldman), שכתבה עבור “קיק אס”, “קינגסמן: השירות החשאי” וסרטי אקס-מן, בריאן הלגלנד (Brian Helgeland), שכתב עבור הסרטים “מיסטיק ריבר” ו”סיפורו של אביר” וקרלי ריי (Carly Wray), שכתבה עבור הסדרה “מד מן” מבית היוצר של המתחרה AMC.

שני הכותבים של משחקי הכס, דן וייס ודיוויד בניוף, לא יהיו שותפים לכתיבת פרוייקטי הספין אוף, אך ישולבו כמפיקים בפועל (Executive Producers) לצד ג’ורג’ ר.ר. מרטין. על פי HBO, השניים מסיימים כעת העבודה על העונה השביעית וכבר בעיצומה של עבודת הכתיבה עבור העונה השמינית של הסדרה.

מ-HBO לא נמסר מתי יחלו הפרוייקטים, באיזו תקופה יעסקו או באילו דמויות מהעולם שיצר ר.ר. מרטין יעסוק כל אחד מהם.

עונה 7 של משחקי הכס תעלה לשידור בארה”ב החל מה-16 ביולי ותכלול 7 פרקים בלבד, כאשר בשנה הבאה תיחשף העונה השמינית שתחתום את הסדרה עם 8 פרקים.