![מתוך "משחקי הכס" - עונה 7 פרק 2 (תמונה באדיבות HBO)]()
בפרק הראשון בעונה 7 של “משחקי הכס” (Game of Thrones) לא היו התרחשויות דרמטיות, כפי שציפינו. קיווינו אמנם ליותר, אך לא היה מפתיע לראות פרק שלם שמוקדש להצבת הכלים במקומם. אחרי הכל, עברה כבר כמעט שנה מאז שצפינו בסדרה לאחרונה, ובכל מקרה לא היה ברור כל כך מי נגד מי, ולמה.
הפרק השני, “פרי-סער” (Stormborn), הוא פרק בו השחקנים הגדולים מתחילים להניע את הכלים שלהם על הלוח. תגובת הנגד מיידית כמעט, מה שמספק לנו פרק “משחקי הכס” מהסוג שקיווינו לראות, אולי מאז עונה 5 אפילו.
מכאן יתחילו ספוילרים משמעותיים לפרק החדש
תגמול על מעשים טובים
“פרי-סער” הוא פרק שמציג קונספט מאד לא שגרתי ל”משחקי הכס” – זיכרונות חיוביים. לרוב ב”משחקי הכס” זיכרון הוא הכלי העיקרי באמתחת נוטרי הטינה. אם דמות זוכרת משהו שנעשה לה על ידי דמות אחרת, זה כנראה כי נעשה לה משהו נורא מאוד. מהבחינה הזאת מלכת הקוצים ואלאריה הן דמויות שמתנהגות בצורה שגרתית לחלוטין. אחת מתאבלת על בתה, השניה על בן זוגה, ובשביל שתיהן זהו תרוץ לא לסמוך על טיריון, פשוט כי הוא נולד תחת דגל אדום במקום ירוק, כתום, או כל דגל אחר שאינו לאניסטר.
אך יש מי שזוכרים שטיריון הוא אדם ישר והגון, גם אם לעתים מפוקפק מוסרית. ג’ון וסאנסה סומכים על טיריון בצורה יוצאת דופן, יש שיגידו שכמעט מוגזמת. אך זה לא מרגיש כמו סטייה מהנורמה, לא במקרה הזה. ראשית, הם אכן ראו את צדדיו הרכים והיפים ביותר של טיריון, וגם אם היכרותו עם ג’ון הייתה קצרה, היא השאירה רושם חזק מאד על שניהם. סאנסה, מנגד, הכירה את טיריון זמן רב בהרבה, ועדות האופי שלה רבת ערך, הן לג’ון והן לנו. אין לנו שום סיבה לחשוב שהם לא צריכים לסמוך עליו.
הגישה הזאת מחברת את כל הדמויות בצד של “הטובים”. אני אומר “טובים”, כי בשלב הזה ברור לחלוטין שגם ג’ון וגם דאינריז הן דמויות חיוביות. ההבדלים ביניהם הן הפרספקטיבות השונות, הפוקוס השונה של המערכות שלהם. אך דאינריז, גם אם לא מתכננת להציל את העולם מהלילה הארוך, מביאה איתה מעין “פוליטיקה חדשה” – פוליטיקה בה חטאי העבר נסלחים לואריז ולמליסנדרה, בה טיריון, רוצח-אב, הוא ימין נאמן למלכה, ובה בית מארטל ובית טיירל מסכימים לעבוד יחד ללא סייג, וזאת למרות דורות רבים של יריבות עקובה מדם בין שתי הממלכות.
אל מול הפילוסופיה הזאת של אחווה וסלחנות אותה ג’ון מפגין כבר שני פרקים ודאינריז מתחילה להפגין כאן בעצמה, החשדנות המוגברת של סרסיי כלפי כל הסובבים אותה רק מדגישה את הדמיון בינה לבין אביה של דאינריז, המלך המטורף.
סטארקים צעירים, טעויות חדשות
אך טוב ליבו של ג’ון לא מגן עליו מפני טעויותיו. והטעות הכי גדולה שלו היא שהוא לא מנסה ולו מעט לשחק במשחקי הכס. ג’ון ראה את מלך הלילה ואת המהלכים הלבנים; ג’ון נבגד על ידי חייליו וחבריו וחזר מהמתים; ג’ון ניצח את ראמזי בקרב הממזרים; ולג’ון אין שמץ סבלנות לפוליטיקה. הוא אומר את מה שהוא חושב, חושב את מה שליבו מאמין בו, ופועל כפי שאדארד סטארק היה פועל. וכולנו זוכרים מה עלה בגורלו של לורד סטארק האחרון, כמו גם בנו המלך הראשון.
אין זו טעות לחון את הבתים שחברו לראמזי. אחרי הכל, אותם מנהיגים נהרגו בקרב. אין זו טעות לסמוך על טיריון, כי צריך להמשיך ולשכנע את הלורדים הצפוניים ששיתוף פעולה הכרחי כדי לנצח את מלך הלילה. ואין זו כלל וכלל טעות להשאיר את ממלכת הצפון בידיה של סאנסה, שמתאפיינת בזהירות רבה ושנאמנות הלורדים נתונה לה. גם לא לסמוך על פטיר בייליש זו לא טעות. מהי הטעות? להראות לבייליש שהוא אינו סומך עליו. וזו טעות הרת גורל.
![מתוך "משחקי הכס" - עונה 7 פרק 2 (תמונה באדיבות HBO)]()
מתוך “משחקי הכס” – עונה 7 פרק 2 (תמונה באדיבות HBO)
בהעדרותו של ג’ון המללכה תהיה בידיה של סאנסה, והיא למדה את כל מה שהיא יודעת מסרסיי ומבייליש, שני השחקנים החריפים ביותר בפוליטיקה של ווסטרוז. היא לא מוכנה לדבר עם בייליש, אך הוא עדיין שם כדי להשפיע עליה. הוא כבר הרבה זמן מנסה לדחוף את סאנסה לשחק איתו ביחד במשחק, ולהוביל את שניהם למלוכה. כעת משהוא יודע בבירור שג’ון לא יסמוך עליו לעולם, הוא יתחיל לפעול נגד ג’ון בצורה חריפה הרבה יותר, ויטה את הלורדים הצפוניים לטובת סאנסה, ואת סאנסה, כמה שיוכל, כנגד ג’ון. וכמו שאנחנו מכירים את ווסטרוז ואת בייליש עצמו, חיכוך שכזה בין חצאי אחים יכול להסתיים במלחמה לכל דבר, מלחמה שממלכת הצפון לא יכולה להרשות לעצמה.
כמו כן, כדאי לזכור שגם אדארד סטארק הפגין בוז גלוי כלפי בייליש, וגם הוא הרים על בייליש יד. בייליש בתגובה היה מספיק מנומס לומר לסטארק שאסור לסמוך עליו. האזהרה הזאת הוכיחה את עצמה כנכונה מאד. ג’ון לא יקבל שום אזהרה.
בינתיים, אריה דוחפת גם היא את עצמה לאבדון. במסע שלה דרומה להרוג את סרסיי היא אבדה צלם אנוש כמעט לחלוטין. ברגע שהיא שמעה על סאנסה ועל ג’ון, ברור שהיא נעה צפונה. מי לא היה עושה זאת במקומה? וזאת הייתה ההחלטה הנכונה ביותר בשבילה, החלטה שהולכת להתבטל ולהביא על אריה אבדון.
בשביל קוראי הספרים ובשביל הצופים בעלי הזיכרון החד, הפגישה של אריה עם ניימיריה, הזאבה שלה, הייתה מרגשת מאד. ניימיריה בחרה לחוס על אריה ועל הסוס שלה, אך מקומה עם הזאבים שהיא מנהיגה, לא עם משפחתה המקורית. איננו רואים את התוצאה של המפגש, אבל ככל הנראה זאת המסקנה שגם אריה מגיעה אליה בעצמה – מקומה לא עם משפחתה כרגע, היא זאבה בודדה עם משימה שעליה לבצע.
אך כפי שנאמר כבר על ידי סאנסה בפרק הראשון – הזאב הבודד מת, אך הלהקה שורדת. את יכולותיה וכישוריה של אריה המחישו לנו שוב ושוב כדי לגרום לנו להאמין שהיא מסוגלת להרוג את סרסיי. אך גם סרסיי וגם אנחנו שמענו את הנבואה על ה”וולנקאר”, האח שיבגוד בה ויהרוג אותה. בין אם זה יהיה טיריון או ג’יימי (וההימור הסביר יותר הוא על האח הגבוה), אריה לא תהייה זו שתהרוג את סרסיי. והמסע אליו היא יצאה הוא מסע שאין ממנו דרך חזרה, במיוחד במקרה של כישלון. קשה לומר זאת בוודאות, אך כדאי שמעריצי אריה יכינו את הממחטות – יתכן מאד שלא נראה אותה חוזרת לעונה האחרונה.
![מתוך "משחקי הכס" - עונה 7 פרק 2 (תמונה באדיבות HBO)]()
מתוך “משחקי הכס” – עונה 7 פרק 2 (תמונה באדיבות HBO)
היו שלום נחשות חול, לא נתגעגע
הצורה בה הסתיים הפרק הייתה מספקת בכמה מישורים. ראשית, בואו לא נשקר לעצמינו – רצינו לראות קרב גדול עם ניצבים ואפקטים ואלימות כיד המלכה. קיבלנו בדיוק את זה. לא רק שקיבלנו את זה, אלא שבמיטב המסורת של “משחקי הכס” הוותיקה והטובה, לפני העונה האחרונה, היה זה קרב בו כל מה שהתרחש היה מאוד דרמטי.
קשה להתעלם ממה שקרה לנחשות החול: אחת ראינו נהרגת, אחת כנראה גם מתה, למרות שלא בוודאות, ואחת ודאי בשבי עם אלאריה. יורון גרייג’וי הבטיח לסרסיי מתנה, והוא הולך לקיים ובגדול – הוא מביא לה את הרוצחות של ביתה מירסלה.
נחשות החול היו אחת מהנפילות הגדולות ביותר של הסדרה. הן הכתימו את העונה החמישית בהופעתן, ובעונה השישית כמעט ולא הופיעו, אך היו גם מיותרות ומכעיסות. אלה דמויות שיוצרי הסדרה הכניסו מהספרים כקונספט מעניין, אך כבר מהרגע הראשון לא כל כך מצאו מה לעשות איתן.
ולא מדובר הפעם בשמחה לאיד. אינני שמח על גורלן כי שנאתי אותן, אני שמח שיוצרי הסדרה בחרו לדלל אותן, וליצור דרמה אפקטיבית סביבן, במקום לשמור אותן כגימיקים זולים וחסרי תוכן.
מלבד הנחשות, היה גם תיאון גרייג’וי, שנדמה שחווה רגרסיה חזרה לתודעה של ריק, העבד הפצוע של ראמזי בולטון. כל ההתרחשות כולה על הספינה החזירה אותנו לימים הטובים של “משחקי הכס”, בהם דמויות נאלצות להתמודד עם סיטואציות קיצוניות, אין אף תשובה נכונה שמובנת מאליה, וכל מה שקורה על המסך מפתיע את הצופים. זו בדיוק “משחקי הכס” אותה רצינו לראות, וטוב לראות שעכשיו, כשהסיפור בידיהם של יוצרי הסדרה ללא חומר מקור מהספרים, הם מצליחים עדיין לייצר פרק מותח ומשלהב.
בפרק הבא
הפרק השלישי בעונה 7 של “משחקי הכס” יקרא “צדק המלכה” (The Queen’s Justice), פרק בו שתי מלכות יארחו בני ברית פוטנציאלים. יורון יבוא אל סרסיי כמנצח, ויציג בפניה את אלאריה חול ויארה גרייג’וי. האם הן יוצגו כשבויות או כראשים כרותים? סביר שהן יהיו עדיין בחיים, אך נגלה בפרק עצמו. ג’ון יגיע אל דאינריז, מה שודאי יצור סדרה של חיכוכים, כי ג’ון ודאבוס לא סומכים על מליסנדרה, וכי דאינריז תדרוש מג’ון לכרוע ברך, דבר שנתיניו לא יראו בעין יפה. קולותיהם השפויים של טיריון וואריז יצטרכו להשמע כדי למנוע תקרית דיפלומטית בין המלך והמלכה שצריכים לקבוע את עתיד שבע הממלכות כולן.
ודאי נראה את אריה ממשיכה במסעה דרומה, אל מעלה המלך, ופוגשת בדרך עוד דמויות. נדמה שהסיפור שלה הוא סיפור מסע בעונה זו, כאשר בכל פרק היא פוגשת מישהו אחר שמעודד אותה לעשות חשבון נפש. זה פורמט מתאים למסע של אריה, ומעניין יהיה לראות במי עוד היא תתקל.
העקשנות של סאמוול להציל את סר ג’ורה ברורה – הוא נושא את השם מורמונט, שם יקר מאד לסאם. אם אכן הוא יצליח להציל את האביר המושפל מהמחלה, איזו מטרה זה ישרת? ג’ורה ודאי ינסה שוב לעזור לדאינריז בכל דרך אפשרית, אך מה יצא לזה מסאם? שום דבר טוב, זה בטוח, כי ככל הנראה הוא יתפס, מה שעלול לעלות לו בהתלמדות אצל המלומדים.